אדיטה

, שנקראה על שם אחות אביה אשר נספתה בשואה, היא דור שני לניצולי שואה. חייה מושפעים באופן מובהק מהשלכות השואה על אביה שחזר משם אחר, לאחר שמשפחתו הגרעינית נפלה קורבן למכונת ההרג הנאצית במלחמת העולם השנייה. זהו סיפור על אודות משפחה יהודית ענפה שהחלה את ההיסטוריה שלה באימפריה האוסטרו־הונגרית, עברה לטרנסילבניה והניצול היחיד מהמשפחה, אביה, הביא אותה למחוזות של תקווה וייאוש וברא אותה בצל אחותו שנספתה בשואה. אדיטה תהיה תמיד בצל הזה, תחפש אותה ללא לאות. היא לעולם לא תשלים עם עובדת העלמותה בשואה.  היא ילדה שחיה בין שני עולמות; מצד אחד הצל המרחף של השואה בנוכחותו החזקה של אביה, כשהמספר המקועקע על זרועו משמש עדות להתרחשותה. אדיטה מושפעת ממגבלות שאביה החדיר בזיכרונותיה לאורך השנים, בין השאר ביחס לדבר הבסיסי ביותר, המזון, שבו היא נלחמת בכל פעם מחדש ואפילו מנסה להעביר לדור הבא, לרוב ללא הצלחה. מצד אחר, אימהּ העדינה והאוהבת, שנסיבות חייה אינן פשוטות בלשון המעטה, נלחמת בשבילה בכל דרך בתקופה של רומניה הקומוניסטית, בתנאי החיים הלא קלים של התקופה. היא אישיות הרפתקנית שלרוב אינה יודעת פחד, שמיטיבה להתבונן בעולם, מוכנה ללמוד דברים חדשים כל העת ואף יודעת ליהנות מהרגע, אם כי היא עוברת בין עולמות רבים במהלך חייה הצעירים, עד הגעתה לישראל.זהו סיפור מטלטל, אותנטי ונוגע על אודות יהדות טרנסילבניה לפני המלחמה ולאחריה, תחת המשטר הקומוניסטי. הסיפור האישי מתואר על רקע הסיפור הלאומי, השתלבותם של היהודים בחיי החברה ברומניה, המאבק שלהם למען הישרדות וערבות הדדית בקרב הקהילה.