אטלס של כמיהות אבודות

הוא בחן את כף ידי בקפידה במשך דקות ארוכות... "אטלס אמיתי," הוא אמר, אצבעותיו עוקבות אחר הקווים הארוכים יותר בכף ידי... "רציתי... כלומר, קיוויתי..." "רציתי, רציתי, קיוויתי, קיוויתי," חזר האסטרולוג אחרי כתוּכּי, "זה מה שאומרת כף היד שלך, מוֹשאי, כף היד שלך אינה אלא אטלס של כמיהות אבודות." סיפורה האֶפּי של על משפחה בנגלית במאה העשרים נפתח לגדת נהר חום־בוצי העולה על גדותיו - גואה, מאיים והרסני מאוד. בין צבעים עזים וריחות תבלינים, היכן שהיסמין פורח בפרוורים ושאגת הטיגריס נישאת בלילות המעיקים, יושבת משפחה חדשה בעיר לשיחת חולין סביב שולחן הארוחה. אך מתחת לרכילות המפכה גועשים זרמי עומק. נירמאל חולם על אושר חסר סיכוי עם בת דוד שהתאלמנה; בתו באקול, היתומה מאם, מבקשת לברוח מהארוחה המשעממת. היא רוצה לרוץ פרא עם מוקונדה, יתום מקַסטה לא ידועה שהמשפחה אימצה; ובחדרה שבראש הבית מלהגת אֵם המשפחה בעליצות, מנבלת את פיה במלוא גרון, שעה שהכול מתפורר סביבה. הוא סיפור משפחתי סבוך וקסום של אהבה וכמיהה, דחייה וקבלה, הליכה בתלם ומרדנות; סיפור רווי נוסטלגיה לְמה שאבד ואיננו, וכיסופים אל מה שאולי לא יהיה לעולם; סיפור אהבה מלא תשוקה וכאב על שני אנשים המוצאים זה את זה אחרי שננטשו בידי כולם.