רכבת לטריאסטה

קיץ 1977. מונה מתאהבת במיחאי, נער מסתורי ירוק עיניים המתגורר בבּרָשֹׁוב, עיר הרים רומנטית שבה היא מבלה את חופשות הקיץ. היא לא מסוגלת לחשוב על דבר ועל איש מלבדו. אבל החיים במשטרו של ניקולאה צ'אושסקו קשים. רעב ופרנויה דבקים בכולם, וגם פחד. באחד הימים מונה רואה את מיחאי לבוש במעיל עור שחור, כמנהגם של אנשי המשטרה החשאית. הייתכן שהוא אחד מהם? לאחר שהמחסור במזון מחמיר ואנשים היקרים ללבה נעלמים ב"תאונות" כאלה ואחרות, מונה מבינה שעליה לעזוב את רומניה. בלי להיפרד ממיחאי היא נמלטת בחשאי ליוגוסלוויה ומשם ממשיכה לאיטליה ואז לשיקגו, "עיר שהולמת את רעבונה". היא מתחתנת, כותבת תזה, מביאה ילדים לעולם אך הכמיהה לשוב לארצה ולגלות את האמת על אהוב לבה גוברת עליה. הוא רומן מותח וסיפור אהבה סוער שנע ממשטר טוטליטרי לחירות, מהתאהבות יוקדת לתובנה עמוקה. "מונה בת 17 בלבד כשהיא מתאהבת במיחאי. עולם המבוגרים סוגר על כולם. אבל במשך קיץ אחד יפה יש רק וודקה משזיפים מותססים ועצי לבנה וכוכבים והרים ופטל. גִמעו את הנוף הנפלא, את הרי הקרפטים, את בוקרשט, את היערות. הניחו בצד את הציניות והאמינו שסיפור האהבה הזה אפשרי." "נשאבתי באחת לתוך רומן הביכורים הזה, שהוא בד בבד מסע בלתי נשכח לארץ רחוקה, יפה ומבעיתה ואודיסיאה היישר ללבה של נערה שעם השנים הופכת לאישה יוצאת דופן."