כמה שהיא איילה

פָּחַדְתִּי לְהִסְתַּכֵּל עַל אַיָּלָה כִּי הָיוּ לָהּ עֵינַיִם יְחֵפוֹת. פָּחַדְתִּי שֶׁכָּלהַזְּכוּכִיּוֹת שֶׁנִּסְדְּקוּ בִּי, לֹא יוֹתִירוּ מִמֶּנָּה אַיָּלָה.אַיָּלָה שֶׁלִּי כְּשֶׁהִיא יוֹצֵאת מֵהַבַּיִת מִתְהַלְּכוֹת בָּהּ מַחְשָׁבוֹת אֲרֻכּוֹתוְשׁוֹתְקוֹת. אֲנִי צוֹפָה בָּהּ מֵהַחַלּוֹן, הוֹלֶכֶת וּקְטֵנָה. כָּל בִּנְיָן שֶׁעוֹבֵרלְצִדָּהּ מְצַמֵּק אוֹתָהּ עוֹד קְצָת."אַיָּלָה", אֲנִי צוֹעֶקֶת וְהִיא לֹא שׁוֹמַעַת.פָּחַדְתִּי שֶׁזֶּה הַסּוֹף, יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת אוֹתָהּ נוֹפֶלֶת, כָּל הַקִּירוֹת נִשְׁבָּרִיםמִתּוֹכָהּ,אֲבָל אַיָּלָה שֶׁלִּי מַמְשִׁיכָה לָלֶכֶת, הַגַּב שֶׁלָּהּ מָתוּחַ.רַק אֲנִי יוֹדַעַת כַּמָּה שֶׁהִיאאַיָּלָהאבות ישורון כתב ש"שיר שהתרגל להיות שיר, זה בעצמו אנטי-שיר". כתיבתה של היא שיר שלא התרגל להיות שיר. יש בכתיבה הזו פריכות רעננה שמאפשרת לשירים לדבר על עניינים כבדים בצורה מלאת חיים. זהו תיאור של תודעה ייחודית בפעולה ותיאור של עולם שמוחזק בין התפרקות ללכידות-כלשהי שמאפשרת כתיבה., מורה לספרות בתיכון לאומניות בירושלים, בוגרת תואר ראשון לספרות כללית והשוואתית ומדעי היהדות באוניברסיטה העברית. שיריה זכו במספר פרסים: הרשון, גחמן וזולטן. הוא ספרה הראשון.