לחזור אלייך

כל אחד מהשירים שבספרון קטן זה נכתב מתוך כוונה מלאה לעזור לכל מי שקורא אותו - להיזכר באהבה. האהבה, שהיא החומר היוצר של כל מה שקיים, וכל אחד מאתנו בכלל זה. האהבה מוצפנת בגרעין לבבכם, בשורש נשמתכם ובכל תא בגופכם. אני נושאת תפילה שתוך כדי קריאת ספר זה, תאפשרו למילים להדהד בלבכם ולהזכיר לכם שאתם כבר שלמים, ראויים ואהובים מעצם היותכם. תודה. מאז שלמדתי לחבר על הנייר אותיות למילים, אני כותבת. תמיד כתבתי. המילים היו תמיד חברות שלי. נתנו לי בית חם, כשהעולם נהיה מבלבל ומציף. הן היו תמיד בנות ברית שלי. הגיעו לפי הזמנה, והניחו את עצמן על הדף, ואחר כך על המסך, בכל פעם שביקשתי. בשנים האחרונות, הפסקתי לבקש. לא כי מאסתי במילים. להיפך, הן רק קרובות אליי יותר, אלא פשוט כי אין צורך. הן מגיעות מעצמן. מסתדרות מעצמן בתודעה, במבנים יפהפיים, מתפרקות ונבנות שוב, כמו גוש פלסטלינה חיוני ונלהב במיוחד. והן קסומות. מכשפות. מרפאות. עשירות. מילים של דבש וחסד. מה נשאר לי לעשות? לא הרבה, האמת. בעיקר להיות שם כשהמילים מגיעות, להיות מוכנה לקלוט אותן למחברת, לדאוג שיהיו רחוצות, מסורקות ומבושמות, לארגן אותן בשורות ולשלוח אותן הלאה, אל העולם. כי אני מרגישה יותר ויותר לאחרונה, שהן אמנם מגיעות אליי, אבל הן לא מיועדות רק לי. ומעבר למילים עצמן, מה שחשוב לי לא פחות זאת הכוונה שמתוכה הן נכתבות, התדר שלהן. כאשר הן נשלחות אל העולם, אני תמיד מבקשת שהן יביאו איתן תדר של ריפוי, אהבה, איזון וטוב לב. אני לא יודעת את מי הן יפגשו, ומה יקרה במפגש הזה. זה אמנם מסקרן, אבל כנראה שזה לא ענייני... אני רק מתפללת, שהמילים האלה יגיעו לכל לב שזקוק להן, יעטפו אותו ברוך, באהבה ובתום, ויזכירו לו את האהבה שקיימת בו. את האהבה שהוא. שאתם. שאנחנו. הן יודעות לעשות את זה. הלוואי שניתן להן.