אפידמיולוגיה הולכת ונמשכת של משורר

כָּאן בְּחַלּוֹנִי, גֶּשֶׁם זַעֲפָן נִתָּךְ.מִי שֶׁהִסְפִּיק לִזְרֹעַ בַּזְּמַן יָנוּחַ עַכְשָׁווּמִי שֶׁכָּמוֹנִי רָחַק מִכָּל רֶגֶב וְתֶלֶםיְבַשֵּׁל מָרָק מַהְבִּיל שֶׁל יְרָקוֹתוְיִמָּלֵא הַבַּיִת נִיחוֹחוֹת אֲדָמָה רְחוֹקָה.  *** כָּאן בַּסֶּגֶר הַזֶּה, יוֹם וְעוֹד יוֹם בְּצֵל הַבְּדִידוּת, נְגַדֵּל אֶת הַתִּקְוָה עֲרוּפַת הָאוֹר,מִשְׁבְּצוֹת מִשְׁבְּצוֹת כְּמוֹ בִּכְלוּבִיםעַל פְּנֵי מָסַכֵּי חַיֵּינוּ הָאֵלֶקְטְרוֹנִיִּים. וּמֻטֶּלֶת עָלַי אַחֲרָיוּת כִּבְדַת מִשְׁקָללְהָזִין אֶת מִפְלֶצֶת הַתִּקְוָה,לַעֲקֹר יֵאוּשׁ מִלֵּב הַתַּשְׁבֵּץ הַמְּרַצֵּד. ***כָּאן, וּבְכָל מָקוֹם,הַפַּחַד הַזֶּה יֵלֵךְ וְיִצְמַחעַד שֶׁנִּלְמַד לְהִתְהַלֵּךְ בָּעוֹלָם מֵחָדָשׁ.עַד שֶׁנִּלְמַד לְחָרֵף אֶת מַעֲשֵׂי יָדֵינוּ.עַד שֶׁנִּלְמַד לוֹמַר תּוֹדָה בִּכְנִיעָה."לא התכוונתי לכתוב ספר שירים ואף לא שירים בודדים בשנת הקורונה האיומה, אבל כמו תמיד המילים היו מפלטי ומקלטי בעתות הסגר והמחנק, לנפש בעיקר. כתבתי במחשב ובאייפון לסירוגין. הייתי לבד בכל הסגרים. תמיד לבד. כתבתי בהפסקות גדולות מבלי לתכנן שום דבר. כתבתי לעצמי קודם כל, כמו תמיד. הטקסטים הצטברו בקובץ אחד. לא קראתי אותם ולא התעסקתי בהם עד חודש מרץ האחרון. פתחתי את הקובץ ובקריאה רצופה הופתעתי לגלות מעין יומן פיוטי גלוי לב המתעד ללא סינון רגעים, מחשבות, פחדים ושמחות קטנות בשנת הקורונה הראשונה. כמעט ולא ערכתי, לא גנזתי אף שיר ולא ניסיתי ליפות או לעדכן את השירים. אלה הם מעין תצלומי הבזק של הנפש.לעכשיו השירים הם שלכם לקרוא, להתחבר או לדחות. לאהוב או שלא. אני מקווה שתמצאו בהם משהו משלכם ובשבילכם. הן אחרי הכל, כולנו היינו שם."- סמי שלום שטרית