עשיתי לי קול

אני יוצאת מהסלון הממוזג למרפסת ומתיישבת ליד השולחן העגול, הרעוע. המרפסת הטובה שלי פורחת בסגול ועוד סגול. תודה פרחים יפים שלי שהחלטתם לשמח אותי ולפרוח כולכם יחד.עוד סיגריה והמחשבות מסתחררות. הסיפורים ששכחתי חזרו אליי עכשיו וחייתי אותם מחדש. מתברר שהיו כאן כל הזמן, פשוט לא הבחנתי בהם: סירנות של מכבי האש, אבא ואימא וצביה, פיְלמֹורווסט, כוס שבורה לאלפי רסיסים, שי ומור ושלי ויעל ויואב, החברים מהרדיו, החברים בכלל, מאות האנשים שפגשתי בחיי ואני לא זוכרת את שמותיהם...מה זכרתי לספר? מה שכחתי?כל זה לא משנה עכשיו. אני מברכת על המוגמר.היום אני יודעת להגיד בבירור שאני אורחת בת מזל בעולם. נשאר לי רק להודות על הכול, על מה שהיה ועל מה שלא היה.מודה אני לפניך מלך חי וקיים, מודה אני לכל האנשים שנגעו בי ונגעתי בהם, מודה אני לאופקים שנפרסו לפניי, מודה אני לכל ההזדמנויות שנפלו לחיקי.אם הייתי צריכה לבחור, הייתי בוחרת ללכת שוב באותם שבילים, שבזכותם אני – אני.