חובה עליי לספר

הייתה בת ארבע עשרה כשהנאצים כבשו את וילנה, עיר הולדתה, ביוני 1941. ביומן קטן תיעדה את חייה במהלך המלחמה בגטו בווילנה, שם הייתה לשליחתם להורג של אמה ואחיה, ובשני מחנות ריכוז אחרים אליהם נשלחה לפי התקדמות חזית הצבא האדום. במרץ 1945 שוחררה מאשה וחזרה לביתה שם מצאה והתאחדה עם אביה ועם אחותה הבכורה. לאחר שהשלימה את לימודי התיכון וסיימה אוניברסיטה לספרות, פרסמה מאשה את יומנה מתקופת המלחמה בצורת ספר לו קראה "".חשיבותו של הספר היא בתיאור חיי היום יום בגיטו וילנה אשר לרוב ידוע לציבור רק דרך סיפור מעלליהם של אבא קובנר וחבריו ובהצפת הזוועות מפי נערה שאפילו על ספו של מוות תיעדה אותן בכתב, וכאשר לא היה נייר, שיננה אותן בעל פה, וכל זאת אגב שמירה על חוש הומור עדין ורמת אינטיליגנציה גבוהה, שלא ספק עזרו רבות במאבק ההישרדות הפרטי שלה.מרוסית: אידה איגנטוב.