מרישה

כמעט בת עשר כאשר משוחרר הכפר הפולני חורוסנו מעול הכיבוש הנאצי. הילדה מוצאת את עצמה שוכבת מכווצת על התנור בבית משפחה קוט והתקרה חגה סביבה. שנה וחצי החביאה אותה המשפחה מפני הנאצים בתוך חבית, בבור שברצפת הרפת. זמן קצר לפני השחרור מוציאים אותה מהחבית ומעבירים אותה אל הבית כשהיא חולה מאוד, מאובנת ובקושי רואה. המשפחה הנוצרית, ובעיקר בתם אנז'ה, ששמרה עמה על קשר כל ימי המחבוא, עושה למענה ככל יכולתה, בתנאים הקשים השוררים באירופה עם תום המלחמה. מרישה הקטנה עדיין לא החלימה לגמרי, כשיום אחד מופיעה אישה זרה המציגה את עצמה כאמה החורגת, ובידה מכתב מאביה הפצוע המבקש מהמשפחה הנוצרית למסור לה את בתו. בבכי קורע לב ובלב מנבא רעות יוצאת מרישה עם הזרה למסע נדודים בדרכי אירופה כשעל גבה תיקה החום ובו צרורים רכושה וזיכרונותיה. בנדודיה נקרעת מרישה בכל פעם מאנשים וממקומות, מייחלת לחמימות אנושית ולאהבה, ובעיקר מנסה לשרוד. סיפור מרגש וסוחף על מה שעוללה המלחמה ומה שעוללו אנשים לילדה אחת קטנה ואמיצה.