פנים כשדה קרב

, ספרו של , נחשב לאחד הספרים החשובים ביותר שהופיעו בעברית על קולנוע בכלל ועל קולנוע ישראלי בפרט. באמצעות ניתוח מדוקדק של ייצוג הפנים האנושיות בקולנוע הישראלי – החל במה שכונה "הקולנוע הציוני" בשנות ה-50, דרך תנועת הגל החדש המקומית בשנות ה-60 (אורי זוהר ואנשי "הרגישות החדשה"), עבור בקולנוע ה׳׳בורקס׳׳ של שנות ה-70 וכלה בקולנוע הפוליטי של שנות ה-80 – בורשטיין דן באופן מעמיק ומאיר עיניים במשמעויות החברתיות, האמנותיות וההיסטוריות של התקריב, ה"קלוז-אפ", בקולנוע המקומי. בשפה חופשית ותוך השוואה לענפי אמנות נוספים, ובהם הספרות והציור, מבע הפנים משמש בספר משל ובסיס לדיון בהתפתחותה של התרבות הישראלית מקום המדינה ועד ימינו. ראה אור במקור ב-1990, ומטבע הדברים, לא התייחס לשינויים המפליגים ביצירה המקומית בשנים שחלפו מאז, הנחשבות במידה רבה לתור הזהב של הקולנוע הישראלי. באחרית הדבר העדכנית למהדורה חדשה זו מרחיב בורשטיין את הדיון בסוגיות היסוד של הספר, תוך התייחסות לקולנוע העכשווי וליוצריו, אשר זכו להכרה בינלאומית יוצאת דופן והציבו מראה מדויקת ורבת פנים מאין כמוה מול החברה הישראלית המשתנה.