ניצחון הרוח

"ילד, איך אתה מטפל ככה בכדור?" "הילד הזה כדורגלן וספורטאי מחונן, יש לו עתיד מבטיח..." משפטים כגון אלה ליוו אותי במשך שנות ילדותי. היה לי ברור מי אני ולאן פניי מועדות. זמן קצר לאחר גיוסי לצה"ל נפצעתי בתאונה קשה, ובמהלך הטיפול בה התגלתה אצלי בעיה במערכת העצבים, שסימנים מינוריים שלה ניתן היה לראות בילדותי. מילד שהיה לו הכול ושנגע בכול, ילד בעל פוטנציאל עצום, הפכתי לבחור פגוע, חסר ביטחון. שונה. בסביבתי הקרובה פינו הגאווה, הציפיות והתקווה את מקומן לרגשות של חמלה וייאוש, ואלה נשבו אליי משם בדרך הקצרה. אולם אני החלטתי אחרת! אני מתמודד! על חיי, על תחושותיי, על אישיותי! יצאתי למסע ארוך, קשה, מתסכל, אך בעיקר מתגמל, מסע שבו אני צועד עד היום ואמשיך לצעוד בו תמיד, כשהקו המנחה אותי בו הוא האמרה ממסכת אבות: "הכול צפוי והרשות נתונה". אצלי הדגש הוא על חלקו השני של הפסוק. לכל אדם בחייו ניתנים כלים, ורק הוא מחליט מה לעשות בהם...