חיתוכים ברוח

סַבָּא,אֲנִי מְקַפֵּל אֶת הַתְּפִלִּין בִּמְדֻיָּקכְּמוֹ שֶׁלִּמַּדְתָּ אוֹתִי.אֲנִי מַקְפִּיד לִקְרֹא בְּנִקּוּד נָכוֹןכְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹהֵב.אֲנִי עוֹד לֹא טוֹעֵם טְעָמִים כָּמוֹךָ,אֲבָל לִפְעָמִים בַּתְּפִלָּהגַּם אֶצְלִי הַגָּרוֹן חָנוּק.אֲנִי לֹא שׁוֹמֵר מַסְפִּיק מִצְווֹת,אֲבָל מְנַסֶּה לִצְעֹדבְּדֶרֶךְ הָאֶרֶץ שֶׁלְּךָוְלִנְדֹּד בֵּין פִּיּוּטִים.לְהִלָּחֵם עַל מִשְׁפָּחָה וּבַיִת,גִּנָּה, מָסֹרֶת וְשָׂפָה.בִּזְמַן אַחֵר עַל אַדְמַת קֹדֶשׁבְּאֶרֶץ נָכְרִיָּהאֲנִי פּוֹגֵשׁ אוֹתְךָ בָּרוּחַ.מִבֵּין הָעֵצִים אוֹ הַקִּירוֹת אַתָּה קוֹרֵא אִתִּי בְּיַחַדשְׁמַע.אַתָּה מַבִּיט בִּי, עוֹדִי זָקוּף,אַךְ מְפֻחָד וְיָרֵא.חוֹפֵן אוֹתִי בְּיַד הָעֲנָקִים שֶׁלְּךָ.מִתְאַבֵּק אִתִּיבְּמִטַּת הַחַיִּיםוְצוֹחֵק.כְּמוֹ תָּמִיד.***