כשהייתי ילד טוב

זֶהוּ סִפּוּר סוֹחֵף וְחָשׁוּב עַל מַאֲבָקִים שֶׁמִּתְחוֹלְלִים בְּתוֹךְ נַפְשָׁם שֶׁל יְלָדִים וּמְבֻגָּרִים כְּאֶחָד, בֵּין הָרֹאשׁ וּבֵין הַלֵּב. הָרֹאשׁ שָׁקוּל, הֶגְיוֹנִי, לְעִתִּים אֵגוֹאִיסְט וּפָחוֹת פָּגִיעַ, וְאִלּוּ הַלֵּב סוֹעֵר, שַׁבְרִירִי וּמָלֵא בִּתְשׁוּקָה. הָרֹאשׁ וְהַלֵּב הֵם כְּמוֹ שְׁנֵי שַׂחְקָנִים בַּזִּירָה, וְכָל אֶחָד מֵהֶם מוֹשֵׁךְ לְצַד אַחֵר, אֲבָל שְׁנֵיהֶם רוֹצִים לְנַצֵּחַ וְלֹא לְוַתֵּר. זֶהוּ סִפּוּר מְעוֹרֵר הַשְׁרָאָה הַמְּאַפְשֵׁר נְקֻדַּת מַבָּט מְיֻחֶדֶת עִם הִתְמוֹדְדוּת וְקַבָּלַת הַחְלָטוֹת, וְסוֹלֵל אֶת הַדֶּרֶךְ לְהַגְשָׁמַת חֲלוֹמוֹת. בֵּין הַשְּׁאָר עוֹלָה הַשְּׁאֵלָה אִם כְּדַאי לְשַׁתֵּף אֲחֵרִים אוֹ לְקַבֵּל אַחְרָיוּת וְלִסְמֹךְ רַק עַל עַצְמֵנוּ – וְכָל הַשְּׁאֵלוֹת הַלָּלוּ הֵן חֵלֶק מִתַּהֲלִיךְ הַגְּדִילָה וְהַהִתְבַּגְּרוּת.בִּכְתִיבָה קִצְבִּית, מְחֹרֶזֶת, יְשִׁירָה וּמְרַגֶּשֶׁת, מַעֲצִים הַסִּפּוּר אֶת הַיְּלָדִים הַחוֹלְמִים בְּגָדוֹל וְהַַמִּתְמוֹדְדִים עִם הֲמוֹן קוֹנְפְלִיקְטִים בִּתְחוּמִים שׁוֹנִים בְּחַיֵּיהֶם, וּמְלַמֵּד אוֹתָם שֶׁלִּשְׁנֵי הַקּוֹלוֹת שֶׁבְּתוֹכָם יֵשׁ מָקוֹם – וְשֶׁהַסּוֹד הוּא בִּמְצִיאַת הָאִזּוּן הַנָּכוֹן.