חסרי הנחת

"כדי לכתוב על אנשים אמיתיים, כגון הורים, ילדים, בני זוג, חברים, אויבים, דודים, אחים או עוברי אורח אקראיים, חיוני להפוך אותם לבדויים. אני חושבת שזו הדרך היחידה להפיח בהם רוח חיים. לזכור משמעו להביט סביבך, שוב ושוב, בהפתעה מחודשת בכל פעם."בקיץ 2006 מקיימת סדרת ראיונות עם אביה, הבמאי השוודי המפורסם , במטרה להפוך אותם לספר של שניהם. אך בגיל 89 הזִקנה כבר נתנה בו את אותותיה והזיכרון שלו הולך ונעלם. הוא שכח כל כך הרבה מההיסטוריה המשותפת שלהם, עד שלפעמים היא תוהה אם הוא שכח גם אותה.בקיץ שלאחר סדרת הראיונות מת אביה, ואולמן מניחה בצד את הקלטות ומנסה להמשיך בחייה. אך כשהקלטות נמצאות, שנים לאחר מכן, היא מקשיבה להן ולפתע מוצפת בנחשול של הרהורים על חייהם של אביה ושל אמהּ – השחקנית ליב אולמן – ועל חייה שלה. היא מחליטה להעלות על הכתב את זיכרונותיה ומחשבותיה ולנסות לברר באמצעות הכתיבה סוגיות כמו התבגרות, זִקנה, אהבה וזיכרון. הוא דיוקן של ילדה שרוצה להתבגר מהר ושל הורים שהיו מעדיפים להישאר ילדים. הוא עוסק באיש זקן שעומל בדייקנות על אחרית הדבר של חייו, ובאישה שמנסה להבין איך להמשיך בחייה. בכתיבה מבריקה ומלאת כנות, חוקרת אולמן את המערכת האקולוגית השבירה שבה אנחנו חיים מרגעינו הראשונים לאלה האחרונים, את האופן שבו הזיכרון מעצב את הדרמות של חיינו ואת השימוש שלנו בשפה כדי לתאר את העבר. היא סופרת עטורת שבחים, עיתונאית ופובליציסטית. ספריה תורגמו ל-33 שפות. ב-2017 הוענק לה פרס דובלוג מהאקדמיה השוודית על מכלול יצירתה."ספר שכתוב ביד אמן" – Politiken"אולמן במיטבה... סיפור מרתק שכתוב ברגישות אינסופית" Dagbladet