אולי נזכרתי מאוחר מדי

 הוא יומנה הבדוי של חגית, שנכתב בחודשי חייה האחרונים ונחשף לאחר מותה. ביומן, אשר פותח דלת אל האישה הצעירה שהייתה, היא נותנת דין וחשבון נוקב על חייה, על אימהותה ועל אהבותיה. אלא שמאחורי גבה נרקם סיפור נוסף: מהלך התקדמותה של הדמנציה המאיימת לגזול ממנה את כל הסיפורים., בעלת הבלוג המצליח ומחברת ספר הילדים , מפליאה לרקום סיפור של ריחוק ושל קרבה, של כאב ושל השלמה. היא מכניסה את הקורא אל תוך עולם פנימי שהולך ומתמעט – אך נותר מלא הומור ותשוקה.״ברגישות יוצאת דופן, בכנות כובשת ובשפה שמצליחה ללכוד את המורכבות האנושית על כל גווניה, ׳ טווה ספר מעורר מחשבה ומסעיר רגשית, שנותר עם הקורא זמן רב לאחר הקריאה". - "ספר מקורי, נועז ונוגע ללב. וכמי שמפחד מזקנה ומהשלכותיה, מצאתי בו קול שהייתי צריך לשמוע". -