אנשי כאן ועכשיו

'רֵאליזם אוטופי' – הייתכן?מושג זה שטבע יוסף גורני ונמצא בלבו של הספר מורכב מצירוף של ניגודים, אך הוא־הוא המפתח לפענוח הדחפים של האישים והתנועות שהטביעו את חותמם על ההיסטוריה הציונית. הראליזם האוטופי תורגם לשיטה מדינית וחברתית שעיקרה הוא 'פשרה מקדמת', ובכוחה צמחו ופעלו בתנועה הציונית רעיונות ואידיאלים מגוונים ואף נוגדים זה את זה: לאומיות היסטורית דתית ומודרנית חופשית, רומנטיקה רגשית, ליברליזם דמוקרטי וסוציאליזם מעמדי או עממי רווי בנטיות אוטופיות. כל אלה הניעו מערכת של אישים ומוסדות, ואף שנוצרו בתוכה ניגודים רעיוניים, פוליטיים וארגוניים, היו אלה ניגודים משלימים. האידיאלים היו לתמרורי הדרכה והכוונה, והותאמו למציאות המשתנה שבתוכה פעלו. על כן קרויים הם 'אנשי כאן ועכשיו': התפיסה האוטופית והאידיאלים הנחו אותם בלא שיכָּפו על התהליך ההיסטורי ובלא שיראו בהם צו עליון מוחלט. הססמה 'כאן ועכשיו' היתה ציווי קטגורי אישי ולאומי, פוליטי ומוסרי, מוחלט ויחסי כאחד.עם הקמת המדינה התפרק הראליזם האוטופי, הצרכים החברתיים והמדיניים דחקו את הנטיות האוטופיות מן הזירה הציבורית, ולא נמצא עוד כוח פוליטי שיהיה מסוגל לשמור על האיזון בין השיקול הראלי לנטייה האוטופית. מלחמת ששת הימים מציינת שלב נוסף בהתפרקות המערכת רבת־הניגודים המשלימים הזאת. בעקבותיה נפרדו דרכיהם של בעלי הנטיות האוטופיות הלאומיות: המאמינים בארץ ישראל השלמה – מזה, ואלה המאמינים באפשרות של הסדר שלום מדיני – מזה.התנועה הציונית אינה משכילה עוד לשלב בין כוחם של מנהיגים מדיניים, חברתיים ומורי הוראה רוחניים ובין המוסדות והארגונים שנוסדו בראשית הציונות. הדבר ניכר במיוחד בתחום המדיני. תהפוכות פוליטיות חוללו שינוי בציונות כולה. היא נעשית אוטופיה משיחית ומעמידה בסכנה את עצם קיומה היהודי הציוני של מדינת ישראל.