ימים רעים : בין אסון לאוטופיה

ה. ההווה נפרש כהידרדרות שאין לה סוף. התקווה נדמית כמבט לאחור. כל התקדמות מצטיירת כהליכה לקראת אסון. מגמות לאומניות השתלטו כמעט לחלוטין על הפוליטיקה והתרבות בישראל, קבעו את הפלסטינים כאויב חסר תקנה וגייסו את החברה היהודית כולה להנצחת משטר כיבוש דכאני ולקידום מפעל התיישבות קולוניאלי, המאיץ את שפיכות הדמים וניזון ממנה.ספר זה מציע אי של הפוגה אזרחית מן השיח הלאומני הרווח. מכונסים בו מאמרים שנכתבו בימים שבהם עוד אפשר היה לדמיין כיצד נראה סוף הכיבוש. סוף לכיבוש מוצג כאן לא כסיום היסטורי של הסכסוך בין יהודים לפלסטינים וגם לא כסוף למלחמה או לאלימות, אלא כפירוק המבנה המעוות של יחסי הכוח המונח ביסוד כל אלה.צל הכיבוש מלווה את פרקי הספר כצלו של אסון. הם עוסקים בצל, לא באסון עצמו, מתחקים אחר דימויים והשלכים שלו, מנתחים את משחקי התעתועים של הסימולציות המתריעות על בואו הקרוב או על הסתלקותו המהירה של האסון כחור שחור, כאירוע שאי-אפשר להכיל. האסון המקומי מתקשר לשני אסונות גלובליים ווירטואליים: האחד ממשי (אסון התאומים), והאחר לא היה ולא נברא (מעבר המילניום).בצל האסון מסומנים, בתקווה מיואשת, ראשי פרקים של אוטופיה: יום אחד תהיה כאן מדינה לא-לאומית, שיהודים ופלסטינים חיים בה אלה לצד אלה כאזרחים שווים. מהי בדיוק אזרחות? כיצד מתאזרחים? זה עניינו של המילון לאזרחות הפותח את הספר ושל שני פרקים העוסקים בשני אזרחים לא-רגילים: יגאל עמיר וכרמלה בוחבוט. מלמדת תרבות חזותית ופילוסופיה בת זמננו באוניברסיטת בר-אילן ובבית הספר לאמנות קמרה אובסקורה. סרטה האחרון "מלאך ההיסטוריה" הוצג בפסטיבל הקולנוע בוונציה; ספרה האחרון "חלון הראווה של המוות" ראה אור בהוצאת MIT." מלמד פילוסופיה במכון כהן להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות באוניברסיטת תל-אביב ועמית במכון שלום הרטמן בירושלים. היה העורך המייסד של כתב העת "תיאוריה וביקורת". ספרו האחרון "עבודת ההווה: מסות על תרבות ישראלית בעת הזאת" ראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד.