אוטופיות

בספר זה מובא לקט של הגות מז'אנר עתיק יומין, אשר במרכזו תקווה לחברה שבה האדם לאדם אדם ולא אימת זאבים מושלת בה. עניינה של האוטופיה לקרוא תיגר נגד מצוקות העולם ומנגנוני התודעה המנציחים את הכאן ועכשיו. נציגיה, האוטופיסטים, עטו מלבושים שונים, גלימות תיאולוגיות או רציונליות, דיברו בלשון הליריקה או המדע. בקולותיהם הרבים לאורך ההיסטוריה הם היו שותפים במאבקם נגד העריצות, הניצול והמצוקה; הם הצביעו על התפקיד המרכזי שנועד לאדם ביצירתה של חברה צודקת לכל ציבור באשר הוא. האוטופיסטים בוזו לאורך ההיסטוריה על דבר תוכחתם. הם נלעגו על חזונם, נרדפו, הוחרמו, נאסרו והוצאו להורג באכזריות, ויחד עם זאת נותרו כאבני פינה לחברה האנושית וכמקור השראה גם היום. קטעים נבחרים מדבריהם מאז ימי קדם ועד העת החדשה (מהסיודוס עד הרצל) לוקטו בחלקו הראשון והעיקרי של ספר זה. על אף המבדיל בין האוטופיסטים, מבטאים דבריהם המופיעים בחלק זה את עמידתם כיחידים מול המון, הון ושלטון, לצד התעקשותם למצוא מוצא למצוקות העולם הזה. בחלקו השני של הספר לוקטו הגדרות וניתוחים תיאורטיים לז'אנר האוטופיה ממשנותיהם של הוגים כמו קרל מרקס, פרידריך אנגלס, ארנסט בלוך וקרל מנהיים. כל אחד מהחלקים משתדל לעודד רפלקסיה ביקורתית והמשך דיון במורכבותה של האוטופיה.ספר זה מוקדש לפרופ' אברהם יסעור, אשר נפטר בקיץ 2008. יסעור היה חוקר והוגה בפילוסופיה מדינית בחוג למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה. אברהם יסעור פרסם, ערך ותרגם עשרות ספרים ומאמרים בהגות הסוציאליסטית של התקופה המודרנית. היה לאב אינטלקטואלי רב-עוצמה והשפעה עבור חוקרים רבים בישראל.נגה וולף, תלמידתו של אברהם יסעור, אספה וערכה עמו, בערוב ימיו, את הקטעים הנבחרים בספר זה. הוסיפה מבוא המערער בשם שניהם את הנמנום המלווה את צידוקו ונירמולו של המצוי.