המוח הטוטליטרי

מדוע ללמוד היסטוריה? מדוע העבר משנה? ובכן, היסטוריה מתארת את התנהגות האדם, לאורך אלפי שנים. משמע, אם ברצוננו ללמוד על טבעו, היסטוריה היא המקום בשבילנו. ובהיותי אדם, התוודעות עם טבע האדם משמעה ללמוד על עצמי. ללמוד היסטוריה, זה ללמוד על עצמך.מכאן נובעת התעניינותי המתמשכת במאה ה-20, בעיקר במחציתה הראשונה, שבה נולדו המשטרים הטוטליטריים. הינני מחשיב תקופה זו, יחד עם הספרות העשירה שנכתבה במהלכה, כבעלת חשיבות מכרעת להבנת טבע האדם. הבנה של מצבנו כיצורים פגיעים ושבריריים, אך גם בעלי עוצמות ויכולות אדירות. הבנה של האופן שבו אנו בוחרים להתמודד עם התנאים של קיומנו. הבנה של טוב, אך חשוב מכל: הבנה של הרוע. כמו כן, אני סבור שקיימת נקודת עיוורון מסוימת בכל הקשור לתקופה הסוריאליסטית הזו, שבאה לידי ביטוי גם במחקר העשיר בנושא, והיא זו שמאפשרת לה להרים ראשה בשנית, באיטיות אך בעקביות. לא נוכל להתנגד למה שאיננו מבינים, שכן רק דרך ההבנה, הפקת הלקחים הנדרשת, הופכת לאפשרית. מהו הטוטליטריזם? רבים יטענו בפשטות כי מדובר במשטר שחודר באופן ''טוטאלי'' לחיי הפרט. זו אומנם אינה שגיאה, אך מדובר בהתייחסות למתודולוגיה בלבד, ולא למהות. והרי, שבמקרה הזה, הראשונה נגזרת מן השנייה, ובשלב מאוחר יותר אסביר גם מדוע. אך אם זו אינה המהות, מה כן? כמו שעלינו למצוא את המשותף לכלל הזרמים הליברליים, על מנת להגדיר מה הוא ה"ליברליזם", כך גם במקרה שלנו, בשביל לפענח את מהות הטוטליטריזם, עלינו לבחון תחילה את המשותף לאידיאולוגיות הטוטליטריות – פשיזם וקומוניזם. וכמובן, שהבנת האידיאולוגיה, מצריכה צלילה מעמיקה לכתביהם של ההוגים הטוטליטריים, אם אפשר לקטלג אותם בצורה הזו. במהלך הספר אראה שאומנם מדובר בפילוסופיות פוליטיות המנוגדות לחלוטין, אך הן למעשה חולקות אקסיומות זהות.