בטרם לכתי

בגיל 36, סמוך להשלמת עשר שנות התמחות בנוירוכירורגיה, אובחן אצל סרטן ריאות שלב 4. יום אחד הוא היה רופא שטיפל בנוטים למות, ולמחרת - חולה שנאבק על חייו. וכך באחת, העתיד שהוא ואשתו ראו בדמיונם התאדה. בספר "" מתעד קָלָנִיתִּי את המעברים שלו מסטודנט לרפואה נאיבי ה"מוטרף", כפי שהוא כתב, "מהשאלה מה מקנה לחיים מוסריות ומשמעות, אם כל האורגניזמים מתים," לנוירוכירורג בסטנפורד שהתמחה בתחום המוח - המקום המכריע ביותר בזהותו של האדם, ולבסוף למטופל ואב טרי שמתמודד עם מותו הקרוב.מה הופך את החיים לראויים לנוכח המוות הקרב? מה אנחנו עושים כאשר העתיד אינו עוד סולם אל יעדינו, אלא הוא מישור של הווה תמידי? מה פירוש הדבר להביא ילד לעולם, לטפח חיים חדשים שעה שחיים אחרים דועכים? אלה הן כמה מהשאלות שקָלָנִיתִּי נאבק בהן בספר בדרך הנוגעת לעומקי הלב ומשופעת בתובנות בהירות.פול קָלָנִיתִּי מת במארס 2015, בעת שעבד על ספר זה, אך דבריו ממשיכים לחיות כמורי דרך וכמתנה לכולנו. "התחלתי להבין שהתייצבות פנים אל פנים מול היותי בן תמותה שינתה במובן מסוים הכול ולא-כלום," הוא כתב. "שש מילים מתוך טקסט של סמואל בקט החלו להדהד שוב ושוב בראשי: 'אני לא יכול להמשיך. אני אמשיך.'" בבטרם לכתי תמצאו הרהורים בלתי נשכחים, מצווי חיים על האתגר שבהתייצבות מול המוות ועל היחסים בין רופא למטופל, מפרי עטו של סופר מזהיר שלרוע מזלו היה בשני התפקידים.מאז יצא לאור בתחילת 2016, ספרו של פול קָלָנִיתִּי נמצא חודשים רבים בראש רשימת רבי-המכר של ה"ניו יורק טיימס". נמכר ביותר מ-450,000 עותקים בכריכה קשה וב-150,000 עותקים בגרסה דיגיטלית בארצות הברית בלבד. הספר תורגם ל-33 שפות.