על החיים ועל המוות

"אחרי הדברים האלה - אחרי המחלה ואחרי המוות ואחרי הכאב ואחרי הצחוק ואחרי הבגידה ואחרי הזִקנה ואחרי החסד והאהבה ואחרי בן כסיל תוגת אמו ואשת חיל שנמצאה לי ביופי בתוך התהום - אחרי כל אלה התעוררתי לתוך נים לא נים שבו שהיתי ארבעה חודשים." יורם קניוק מתאר את ארבעת החודשים שבהם היה מאושפז בבית חולים ונאבק במחלת הסרטן: 'הפרופסור לבש בגד שונה מזה שבו חיקן אותי, הוא לבש עתה בגד קליל, ספורטיבי, אם כי צלע, כך שנראה שהוא עצמו אינו לחלוטין בריא, מה שבאופן כלשהו סייע לי. הוא ישב בכיסאו והביט בי ובצילום לסירוגין ובקול קטיפתי, מעט בהול, אך מהול בכוח מתון, אמר בלא מעט רוך, "יש לי משהו לומר לך." העפתי מבט במירנדה. היא נראתה מלכותית בעצבותה, בשמלה הכחולה שלבשה ביושבה על הספה החומה שלידי, ושפעה קרבה עזה. היא תפסה בידי והביטה בי בחיוך והמשיכה להחזיק בידי ונוחמתי ואמרתי לפרופסור הלפרין, "דבר, כי שומע עבדך." הוא ניסה לחייך ואמר, "מצטער, מצאנו כמה פוליפים קטנים במעי הגס שאינם ממאירים, וכמובן השמדנו אותם, אבל ישנו פוליפ אחד גדול ודי רציני, שיכול מאוד להיות שהוא ממאיר, וצריך לנתח.' .