התרת נדרים

בתוך מרחב ציבורי המחפש קולות מפויסים, אך בעיקר שומע קולות קיצון – בוקעת שירה אחרת. כזו הנובעת מהשבר, אך שואפת לתיקון. בספר שיריה החדש, , מציבה הרבָּה ואשת החינוך קול נדיר בספרות הישראלית: קול יהודי וליברלי, שורשי ואישי, נועז ופיוטי.זהו ספרה השלישי של אלדר, אישה החיה בין עולמות: חילונית ודתייה, ירושלמית וקיבוצניקית, חוקרת מקרא ורבה רפורמית. בשיריה, נכרכים יחד משבר אמוני ואזרחי – מול הדת, מול המדינה, מול האידיאלים שליוו את החברה הישראלית – עם כמיהה עמוקה לזהות חדשה, מורכבת יותר, מתחדשת.השירים נכתבו בתוך מציאות היסטורית ורגשית רועמת: מחאה אזרחית, התפוררות אמון בשלטון, השבעה באוקטובר, מלחמה. אלדר, מתוך השוליים – ואולי בעצם מן המרכז המתעתד – משמיעה קול אחר, המשלב שפה מדוברת עם לשון מקראית, מטען אישי עם עולמות של טקסט ומסורת.היא לא מבקשת להכריז, אלא לשאול. לא להוכיח, אלא להנכיח. ודווקא מתוך עמדה של ״גם וגם וגם״ – נולד קול המצליח לגעת בלב השבר ולקרוא לאפשרות של ריפוי. ״התרת נדרים״ מצטרף לקולות המבקשים לרפא את החברה הישראלית, לא בכוח, אלא בשירה. לא בצעקה, אלא באחריות. היא רבה, אשת חינוך, עורכת לשון ומשוררת. אם לשלוש בנות, ומתגוררת בקיבוץ בצפון הארץ. כיום מכהנת כרבה של קהילה רפורמית, עוסקת בחינוך ומנהלת תוכניות להסבת אקדמאים להוראה. פרסמה שני ספרי שירה: (2020) ו (2023). הוא ספרה השלישי.