קווים ונקודות

וּבְלַיְלָה אַחֵר סוֹעֵר בִּמְיֻחָדנִפְרְצוּ בְּבַת אַחַת כָּל הַשָּׁמַיִםאֲבָל מִי בִּכְלָל חָשַׁבעַל אֱלֹהִים, כְּשֶׁמִּכָּל הַכִּוּוּנִים נִתַּךְ עָלֵינוּגֶּשֶׁם שֶׁל נְקֻדּוֹת וְקַוִּיםכָּל כָּךְ רָצִיתִי לִתְפֹּס אֶת כֻּלּוֹאַךְ כָּל שֶׁהִצְלַחְתִּי בְּכַפּוֹת יָדַי הַקְּטַנּוֹתזֶה לְהַחְזִיקרַק קַו אֶחָד וְכַמָּה נְקֻדּוֹת| חיבוריםמינימליזם של אהבה. איך תכתבי שירים על הנושא הזה שהספרות לא הפסיקה לעסוק בו מעולם ולא תפסיק לעסוק בו לעולם? בקול לירי, חד ומדויק, במחזור לכיד ומקורי, מצליחה המשוררת ציפי הראל בספרה "קווים ונקודות" לעשות זאת. הקו הוא זכרי, הנקודה היא נקבית, ובין שתי נקודות יכולים לעבור הרבה קווים, וקווים רבים נחתכים בהרבה נקודות. אלה החיים שלנו, נשים וגברים.באיזו עדינות ארוטית נפלאה כותבת הראל את מחזור האהבה הזה המחולק לשלושה: "כמעט...", "דז'ה וו" (כבר נראה), "מעולם לא...". מתוך השירים האלה עולה כל הזמן התחושה כי האהבה היא דבר יקר ערך וחמקמק, רגע אחד היא שם ואחר כך כבר לא, ושוב גחה לה ממקום איניודע: במציאות, בזיכרון. כמו ברומן האהבה הגדול של לואי אראגון "אורליין", שבו עיקר היופי הוא בתיאור פיוטי עדין של האהבה הנידפת, הטרגית הלא-אפשרית – הסיפור המיתי הגדול של הספרות הצרפתית. לא לחינם אפוא כותרות השערים בספר זה הן בצרפתית, ושמות השירים מצויים דווקא בתחתית העמוד ולא בראשו: קודם תחווה את השיר הארוטי ואז תסכמו בשורה תחתונה אם בכלל תוכל – כמה מקורי, אישי וחגיגי.רן יגיל – עורך, סופר, מבקר. הוא מחזור מונודיאלוגי בן 59 שירים בנושא אהבה, ארוטיקה, אלוהים ואינסוף...