פוקחת עיניים

במשך כל חיי חיפשתי להיות כמו כולם; לא אחרת, לא שונה מהסביבה. ברבות הימים גיליתי, שעצם היותי שונה - זה כל הקסם. עברתי דרך ארוכה כדי להבין שמי שאני, זה בדיוק מי שאני אמורה להיות.אבל רוב חיי לא הבנתי את זה; את מרבית שנותיי העברתי בהסתרה מתמשכת. גדלתי במשפחה שהשתייכה לארגון המשיחי עדי יהוה, והקפידה להסוות זאת מעיני הסביבה. כך לאורך כל הילדות, הנערות והבגרות שלי חייתי בשני עולמות שונים, והשקעתי מאמץ רב להסתירם זה מזה. זה עלה לי בשקרים רבים. בכל פעם ששיקרתי, הרגשתי שעוד גרגר של חול נופל על רגליי, כמו משקולת. השינוי התחולל לקראת גיל 30, לאחר שאיבדתי את בתי הבכורה. גל הכאב העצום ששטף אותי, דחף אותי להבין שאני חייבת לחזור אל עברי, שנים לאחר שחשבתי ששמתי אותו מאחוריי. לראשונה התמודדתי עם סיפור חיי, שעד אז כמעט איש מהקרובים אליי לא הכיר.יצאתי אז למסע של גילוי התבונה הפנימית שלי. זאת היתה דרך ארוכה ומטלטלת, אך גם מלמדת ופוקחת עיניים.~~~הספר עוסק בנושאים של זהות ושייכות, ומציב במרכזו את השאלה: כיצד נוכל לגלות מי אנחנו באמת על רקע הציפיות, הסחות הדעת והרעשים מהסביבה?מתוך החוויה האישית שלה נוגעת יפעת ברכה בשאלות מהם החיים האלה ומדוע הגענו הנה. התובנות הרבות ששזורות לאורך הספר ממחישות שאנחנו האחראיות הבלעדיות ליצירת מציאות חיינו.