במבט לאחור

"היי, אני עינת," היא אמרה והושיטה את ידה בהחלטיות לעברי. למרות החשכה ששררה במקום, יכולתי להבחין בעיניה המחייכות. לוחצת כמו גבר, חשבתי וחיוך עלה על פניי, "אפרת, נעים מאוד."הקלות הבלתי נסבלת הזו של היקום. בדיוק סיימתי לנאום למעיין שמהיום יש חוקים, שהבאה בתור צריכה להיות לקראת גיל הבלות, מוצהרת, שצועדת עם שני ילדים משלה ועם אימא שגילחה את הראש לאות הזדהות עם בתה הגאה. רק אחת כזו לא תסכן את נפשי החבוטה. מעיין כמובן חייכה בהבנה ומייד ענתה שנראה לה ששתיתי מספיק הערב, והינה היא מגיעה, רחוקה שנות אור מגיל הבלות, צועדת בבטחה לעברי וידה כבר מושטת מעבר לבר. לא יכולתי שלא להבחין מייד בגומה שעל לחיה השמאלית. הסתבכתי, אמרתי לעצמי. אפרת, אישה לסבית בשנות השלושים לחייה, אם יחידנית וקרייריסטית מצליחה, מתקשה להשתחרר מאחיזתה באהובתה לשעבר, רוני. מתוך המשבר צומחת היכרות חדשה ומסקרנת בדמותה של עינת, הסודקת את חומות ההגנה של אפרת, ופצעיה הולכים ומתאחים. בתוך ההתמודדות נחשפים סודות אפלים מהעבר, והתמונה אט-אט מתבהרת וחושפת עלילה סבוכה ומפתיעה. הספר נוגע בנקודות מרכזיות מאוד בחייו של כל אדם, ובפרט בנושא האהבה שבוודאי מנהלת את כולנו, ללא קשר לנטייתנו המינית – אהבה לבני זוג, אהבה לילדינו ואהבה לעצמנו. זהו ספר סוחף בעל עלילה אנושית ונוגעת ללב על אהבה חד-פעמית וחזקה מהכול. זהו ספרה הראשון של ענבל גור המתאר את עולמה הפנימי של מי שנמצאת במאבק תמידי בין ההיגיון לרגש.