עיניים של פרה

עליזה, כשמה כן היא, מלאת שמחת חיים ואופטימיות, גם כשהחיים אינם מחייכים אליה.כשהיא מאושפזת בבית חולים עם פציעות קשות בפנים וסכנה למאור עיניה, כדרך התמודדות עם הפציעה ועם עוצמת הכאב, צוללת עליזה אל זיכרונותיה, קטעים מתוך חייה, ומספרת לקורא על ילדותה בנחלאות ובשכונת ליפתא. היא מתארת שנים של מחסור בסיפורים מורכבים וקורעי לב, מתוך מבט בעיניים טובות ותמימות של ילדה על חייה. מן הילדות היא ממשיכה לספר על שנות נעוריה בקיבוץ משגב עם, אהבותיה, חייה הבוגרים ואף סיפור עליית הוריה מטורקיה בעלייה בלתי חוקית.בשפה קולחת ועסיסית מגישה עליזה לקורא סיפורים מסקרנים, מעניינים ומרתקים. חלקם קשים, חלקם מצחיקים, חלקם מעוררי געגוע.עליזה מצליחה להביא את הקורא לכדי דמעות של צחוק ועוצמות של כאב, כשהיא מעבירה מסר פשוט ונוגע של שמחה, אהבת האדם, אהבת הארץ ואהבת החיים. זה סוד הקסם שלה ושל הספר כולו.את הספר, המתאר אירועים אמיתיים, כתבה עליזה בשנת 1980, בהיותה בת 38, אם לחמישה. כעת, כשהיא נושקת לגיל גבורות, החליטה להוציאו לאור. "אם בני ישראל הלכו במדבר 40 שנה – הספר שלי המתין במגירה בציפייה לגאולה במשך 40 שנה", כך היא אומרת, ובעיניה אותו זיק שובב, שתמצאו שוב ושוב קורץ אליכם מתוך דפי הספר.למרות שאירועי הספר התרחשו בשנים הראשונות של קום המדינה, ועל אף שהעולם המתואר בו שונה מאוד מעולמנו הנוכחי, אין ספק שכל אחד מן הקוראים ימצא את עצמו בקטע זה או אחר בספר נהדר ומרתק זה, אשר לא תוכלו להניח מידיכם מן הרגע הראשון ועד לסיומו.