הדימוי

השילוב בין העולם האמיתי לווירטואלי, כמו גם השילוב בין עולם הסחורות לבין מופעי האני הפומביים מחייב דיון עומק ביחס בין הכוח המדמה לחומרי המציאות המזינים אותו. הטכנולוגיה משרתת מגמה של הדמיה, אבל הרפרנס נותר ממשי – שכן לעולם יהיה הדמיון חריגה מהממשות ששימשה לו מקור והניעה אותו לחרוג ממנה.בספרו החדש של איתן מכטר מתגלה מתח מפרה בין עמדתו של גי דבור ביחס לתנאים החומריים ויחסי היצור המצויים מתחת לפני השטח ומדרבנים את הצורך והעניין החברתי בדימוי, לבין עמדתו של ז'אן בודריאר בדבר התנתקות הדימוי מהממשות וכינונה כדבר עצמאי, ללא אפשרות שחזור של מקורה החומרי. אפשר לומר שהקפיטליזם המוקדם, המבוסס על ייצור מוצרים, הביא לאופני ייצוג ותודעה המשרתים מוצרים אלו, ואילו שהקפיטליזם שידע מהפכה טכנולוגית וחזותית רבת-עוצמה הביא להתנתקות הדימוי מבסיסו בחומר ומתנאי ייצורו הראשוניים. ואולם הפתרון המוצע בספר זה מבקש לטעון שישנן מגמות סותרות של חזרה לבסיס חומרי לצד מופעי ראווה המנותקים מכל רקע חומרי או מעמדי. קשה לקבוע כיצד יוכרע המתח, אם בכלל, אבל צלילה לעומק הדיון שמציעים לנו "חברת הראווה" של גי דבור ו"סימולציות וסימולקרה" של ז'אן בודריאר מספקת לנו הבנה באשר לכוחו של הדימוי במרחב התרבותי העכשווי.ד"ר איתן מכטר הוא מרצה בכיר לתרבות חזותית במכון הטכנולוגי בחולון, במרכז האקדמי ויצו חיפה ובמכללת סמינר הקיבוצים. ברסלינג ראו אור ספריו הבאים: "קריקטורה, פרשנות וביקורת" (2013); "בין האינטימי לאנונימי במרחב האורבני" (2015); "ניטשה האסתטי" (2018).