אסתאתיקה

שאלת הכנסת האורחים היא השאלה החשובה ביותר בתחום המחשבה היום. השאלה היא כיצד נארח את הזר ביותר, המתנגד לכל המשגה, ובכך משבש את מהלכה התקין של המחשבה. בספר זה הדיון בהכנסת האורחים נדרש למושגיות חדשה ומורחב לשדה האסתטי: אירוע הכנסת האורחים אינו מתרחש בפגישה פנים אל פנים עם האדם האחר, כמו שסבור עמנואל לוינס, אלא במפגש עם עבודת האומנות.הכתיבה על אירוע הכנסת האורחים, כמו שהוא מתרחש באומנות, כרוכה בשיבוש הקדימות המוקנית במסורת לתאוריה לעומת הפרקטיקה. השיבוש ניכר גם באדישות להבחנות מסורתיות, כגון זו שבין שירה ובין אומנות פלסטית; בין אומנות מודרנית ובין אומנות קלסית; ובין אומנות בין־לאומית לאומנות מקומית. על כך נוסף אופיין ההיברידי של עבודות האומנות הנידונות בספר: רובן ככולן מרצדות בין החזותי ללשוני, אם מדובר בייצוג לשוני של אובייקט חזותי (כבשירו של רילקה "טורסו קדום של אפולו"), או בייצוג חזותי של אובייקט לשוני (כבעבודתו של אנסלם קיפר "זהב שיערך מרגריטה"). כל אלה מתכנסים ליצירת שיח חדש ומקורי על אומנות – שנקרא בשם "אֶסְתאֵתיקה" – ושרטוטו הראשוני נעשה בספר הזה.פרופ' מלמד במחלקה לתרבות חזותית וחומרית ובתוכנית התואר השני למדיניות ותאוריה של האומנויות בבצלאל. מספריו: ( 2009); (2014) ; ' של מרטין הייידגר בתרגומו (2018).