על היצירתיות

ספרו החדש של עוסק בהיבטים תיאורטיים-עיוניים של היצירתיות באמצעות קריאה בהגות מודרנית. המעשה החינוכי המכוון לטיפוח יצירתיות מחייב בירור עיוני בטרם ינסח קווי פעולה מעשיים – העיון הפילוסופי משמש מקור לבניית תבניות פדגוגיות. יש להתכונן למפנה פרדיגמטי בחינוך ליצירתיות הכולל מעבר מלימוד טכניקה – ליצירה; משכפול ונרמול – לטיפוח מקוריות ולהקניית יכולת ביטוי. שינוי זה דורש בסיס פילוסופי חדש. ביחסו של האדם לעצמו ולעולם מצוי שורש מעשה היצירה, וכמוהו גילוי עצמי מתחדש. כדי לפתח יוצר פורה ומקורי יש צורך בעיצוב אישיות החותרת ומשתוקקת לביטוי אישי ולמימוש עצמי. המאה ה-21 מחייבת הגדרה חדשה של המעשה החינוכי. עורך מסע הגותי במחוזותיהם של ניטשה, אדורנו, בארת, ולטר בנימין, חנה ארנדט, מקסין גרין ואחרים. מטרתו להציע מסגרת פילוסופית בתחום החינוך ליצירתיות שממנה נוכל לשוב ולגזור משמעויות מעשיות. טענתו המרכזית של המחבר היא שהבסיס הפילוסופי של החינוך ליצירה נשען על שני צירים: מחד גיסא הציר הרציונלי, התיאוריה הביקורתית מבית מדרשו של אדורנו; מאידך גיסא ציר הפילוסופיה הקיומית המעוצבת מהחוויה, תשוקת הרצון והיצירה העצמית, מבית מדרשו של ניטשה. ספר זה מבקש להראות כיצד שתי התפיסות משלימות האחת את השנייה בכל הנוגע לטיפוח היצירתיות; כיצד הן מהוות חלק מהמורשת הכללית של החינוך ההומניסטי. שילוב זה מאפשר לארגן את החוויה באופן תבוני, אבל גם לשחרר את התבונה להתנסויות רגשיות מעוררות השראה והתחדשות. הוא מרצה בכיר לתרבות חזותית במרכז האקדמי ויצו חיפה ובמכון הטכנולוגי בחולון. ברסלינג ראו אור ספריו הבאים: "קריקטורה, פרשנות וביקורת" (2013); "בין האינטימי לאנונימי במרחב האורבני" (2015); "ניטשה והאסתטי" (2018); "הדימוי" (2019).