נסיכה של אבא

"תצאו לעוד שעה, ואל תחזרו דקה לפני, ברור?!" שאג לעברנו בכעס. הקול שלו מתגלגל במורד חדר המדרגות.איזה בושות."לא רוצים!" עניתי בשם כולם ובשם בכרותי, שואבת ביטחון מאחיי שעמדו מאחוריי, מצפים שאגן עליהם. זו לא רק אני, זה הקול של כולנו. ״משעמם לנו בחוץ...״ הוספתי ברפיון, מנסה לטשטש את חוצפתי הקודמת.הוא לא יעז. בשתיקה הרגעית שהשתררה בחלל הרגשתי שחציתי קו אדום. הרגשתי את הפחד מסמר את שערות עורפי ומיהרתי לכיוון החדר החדש שלי, להתחבא שם עד יעבור זעם. "מה אמרת?" אבא טרק את הדלת ודלק אחריי במהירות מפחידה. "איך דיברת אליי?" פרצופו עטה מבט מטורף.״"הספר הוא מסע תרפויטי שמציף המון רגשות- כאב, זעם, תסכול, חוסר אונים, אבל הוא אינו עוצר בחווית הקושי. המילים של עדי מעבירות את הקורא דרך חוויה עוצמתית וסוחפת שבסופה מגיעות הבנות, ריפוי וסליחה. הספר "נסיכה של אבא" חושף באומץ וברהיטות דברים שנשמרים לרוב בסוד, וככאלה עוברים לדורות הבאים כהתנהלות לא מודעת, תוך שהם ממשיכים את מעגלי הכאב. עדי מלמדת בספר הזה איך לשנות את הקארמה, ולברוא את החיים, גם דרך משברים, הכי קשים שיש.  ספר שיש בו ריפוי וצמיחה לכל אדם, ובוודאי למי שחוו כאלה כאבים בילדותם."מיכל גזית- מנחת תהליכי חיבור ליצירה, עיתונאית וכותבת"המעמד 'נסיכה של אבא' לא תמיד מבטיח אושר ובטחון. עדי ליניאל היטיבה להמחיש חיי משפחה שבהם אהבה, איכפתיות ואחריות-הורית זוכים לביטוי מעוות ופוגעני. בסגנון סוחף ואינטימי ובכנות מוחלטת, היא חושפת מעגל בין-דורי של אלימות פיסית ומילולית, וגם את הניסיון לעצרו באמצעות מודעות עצמית והרבה תעצומות נפש." אמנון ז׳קונטעדי ליניאל, נולדה בשנת 1974 בירושלים, נשואה ואמא לשניים. סיימה תואר ראשון בספרות עברית באוניברסיטה העברית וקורס כתיבה שנתי. בלוגרית, פייסבוקית, מעצבת ובונה אתרים, ועכשיו גם סופרת. ״נסיכה של אבא״ הוא ספרה הראשון.