תקווה

"הוא ירד מהמטוס וגל חמים עטף אותו. חוּמה של הארץ שאימו קראה לה ארץ ארורה". כך מתחיל מסעו של צעיר שבדי הנושא שם עברי שהיה סלע מחלוקת בין הוריו.   מתן נקרע בילדותו בין שנאתה העמוקה של אימו לישראל, לבין אהבתו הקיצונית של אביו לארץ החמה הזאת. אירוע מסתורי שהתרחש בירושלים במעבר למילניום השלישי, קיבע את הקרע והטיל סביבו שתיקה ארוכת שנים. בבגרותו יוצא מתן לפענח את התעלומה. הוא מגיע לישראל ומתחיל במסע ללא קצה של חוט. תקווה, שהייתה מעורבת בעקיפין באותו אירוע, מייחלת שלוש עשרה שנים לשובו של הילד שהיה לעלם, וטווה בכיסופיה את גורלו. בדבקותה היא הופכת ללב המפעם של הסיפור, שממנו ואליו זורמת כל העלילה. שרשרת אירועים שנראית לכאורה כצירוף מקרים, מתגלית כהשתלשלות טבעית שמובילה לאיחוי הקרעים ולהשלמת התמונה. שושן גדלה ברמת גן ואת סקרנותה לעולם הגדול סיפקה בעזרת ספרים שבלעה בצמא. בשנות העשרים לחייה פגשה את רולף, נישאה לו בשבדיה, ויחד הקימו שם את משפחתם. במהלך שנותיה בצפון הרחוק, לצד לימודי השפה והתרבות המקומית, הכירה מקרוב את החברה השבדית ואת יחסה המורכב לישראל. כעבור שמונה שנים שבה שושן לארץ עם משפחתה. החיים בין כאן לשם ריתקו אותה וקיבלו ביטוי בסיפורם האנושי של מתן ושל תקווה.