שישים ואט של תקווה

אביה, גיבורת הספר , ניצלת מחייה שלה. היא יוצאת עם בנה הבכור למסע שורשים מתוח במחוזות ילדותו שמעבר לאוקיאנוס, ומריקה על הדף את המסע הנפשי שעשתה מבית הוריה במפרץ חיפה של שנות השמונים, דרך האודיסאה של ייסורי הגוף והנפש שאינם מרפים ממנה גם באמריקה.בחירותיה האמיצות של אביה, לצד השגיאות הנמהרות וטלטלות האהבה, יכעיסו אתכם לעיתים, אבל לרוב תבקשו לאמץ אותה אל ליבכם. בכל מקרה, לא תוכלו להישאר אדישים לנוכח ההפתעות האורבות לה בכל פינה.בתוך העלילה הפרוזאית לכאורה שרקמה מחברת הספר, נשזר חוט שני נוגה העובר בן הרהורים על תפקידה כהורה, ובין הכמיהה הפשוטה לאהבה, הסופרת איננה לוקחת אותנו למסע תענוגות וספר זה איננו מציע גאולה. היא גם חומקת באלגנטיות מקלישאות של העצמה נשית. כוחה של גיבורתה, אביה, טמון דווקא בחולשתה וייאושה. אביה איננה מעוטרת בכתרים של הצלחה, והיא גם לא מבקשת אותם. מלחמת ההישרדות האמיצה שלה אל מול השדים שבנפשה ובגילומיהם עלי אדמות מזכה אותה בכבודה העצמי.