תשרין

תצלום ישן של אישה צעירה מבצבץ במקרה ממדף בארון בגדים, ומעיר מרבצו סוד משפחתי ישן. וואחיד עאטף, מרצה צעיר לכימיה המתגורר בחיפה, כותב לאחיו הגדול היושב בכלא ומבקש ממנו שיספר לו את מה שהוא יודע על דודתם שנרצחה ביפו לפני ארבעים שנה ושמותה היה אפוף תמיד שתיקה ומועקה. אבל אחיו אינו נענה לו, וגם אמם שומרת על אחותה המתה מפניו, ואפילו אשתו של וואחיד מסתירה ממנו משהו. כל אלה רק מגבירים את סקרנותו. החקירה הבלשית-משפחתית סוחפת את וואחיד, וצעד אחר צעד הוא מתקרב אל הסוד שחשיפתו, כך מתברר לו, תטלטל לא רק את חייו, אלא את חיי משפחתו כולה. "תשרין" הוא רומן על משפחה שההסתרה והשקר עוברים בה מדור לדור כמעין ירושה ארורה. גיבורי הספר מבקשים להושיט יד ולגעת באהוביהם, אבל שוב ושוב הם נכשלים: מכתבים מגיעים לנמענים הלא נכונים, שיחות טלפון אינן נענות בזמן, וזיכרונות משובשים מתחפשים לעובדות. גם קוראי הספר – המיטלטלים עם גיבוריו בין יפו לחיפה, דרך עזה ועיילבון, ובין תודעותיהן של הדמויות – מוצאים את עצמם חותרים אל איזו אמת היסטורית שראשיתה, כנראה, בפרדס יפואי אחד שמתווך קרקעות ביקש למכור ליהודים, וסופה אינו ידוע. איימן סיכסק, הכותב בעברית פיוטית על גיבורים שרובם ערבים אזרחי ישראל, מפליא לספר על זהות לאומית הנצרבת בעלילות חייהם של בני אדם. זהו ספרו השני של סיכסק, שספר הביכורים שלו, "אל יפו" (הוצאת ידיעות ספרים) זיכה אותו בשבחי הביקורת.