לפני שהידיים התחילו לרעוד

בגיל שבעים, כשהוא מאושפז במחלקה השיקומית וסובל מדמנציה מתקדמת, חוזר אשר לשנות ילדותו בצל נטישת אביו ולהתבגרותו בביתם של אימו ואביו החורג שמעולם לא נטו לו חסד. האמת המרה על החלטתו של אביו הביולוגי להפקירו ולעלות לבדו לארץ ישראל, נודעת לו רק לקראת בר המצווה שלו ומטלטלת את עולמו. רותי, מתנדבת במחלקה, שומעת את סיפוריו של אשר ונשאבת אל עולמו. התמונה המונחת על השידה לצידו, שבה נראה אשר בצעירותו, מעוררת בה געגוע ומציפה אותה במחשבות על חייה, על יתמותה ועל כמיהתה לילד נוסף, ואינה יוצאת מראשה. מגולל יריעת חיים רבי תהפוכות המתרחשים בתוניסיה לאחר מלחמת העולם השנייה ובארץ ישראל בשנותיה הראשונות. על רקע האירועים ההיסטוריים הדרמטיים מתארת המחברת ברגישות ובדיוק ריאליסטי ובמבע חומל ורב אבחנה יחסים מורכבים במסגרות הקהילה, המשפחה והנישואים, ודמויות עזות השואפות להגדרה עצמית, להגשמת חלומן ובעיקר לתחושת שייכות ואהבת אמת.