כמו אוד מוצל מאש

1945, המלחמה הסתיימה. אחרי ימים ארוכים שבהם הוסתרתי אצל משפחות בכפר, אני שבה סוף סוף להתגורר עם משפחתי שלי. אני בת ארבע. אמי איבדה את היכולת לאהוב אותי ואבי "נעלם". את מקומו תפס איש אחד שאני צריכה לקרוא לו "אבא". משפחתי רדופה על ידי רוחות רפאים של המתים, מיוסרת מהשתיקות ומהטראומות של הניצולים. ואילו אני, אני זו אותה ילדה עיקשת העומדת על שלה, אותה ילדה שרוח המרדנות שבתוכה הצילה את חייה."" מספר על "אחרי" הילדות, על המאבק לחיים, תוך סירוב להיות קורבן. דרך מסע חיי, הסיפור שלי מלמד על האסטרטגיות שאימצתי כדי לחיות חיים מלאים וממצים ולא להסתפק בלהישאר בחיים.רק בירושלים, בירתה הנצחית של ארץ אבותינו ישראל, בתוך עמי, העם היהודי, יכולתי לספר את הסיפור הזה של מאבקיי, על הפסדיהם וניצחונותיהם."כמו אוד מוצל מאש" הוא שיר הלל לחיים."התמונה שעל כריכת הספר מייצגת מעין חזרה לחיים. כמו אלומת אור של אופטימיות בעולם משובש, עץ החיים מאחד בתוכו את כל ההיבטים: האנשים ששרדו ושבו לחיים, פירות המביאים אושר, יונים המייצגות שפע, עוצמה ורגישות. חלון שנפתח לעתיד הטומן בחובו שמחה וגיל". יואל בן־הרוש - צייר