דרך ארז

אינשטיין או סופרמן? “חנון” או “אקסטרים”. ה”ארז” שעליו מסופר בספר זה היה כל אלה ועוד…ובעיקר – אדם. הכי אבא לאורי התינוק ובעל למירב.זה ספר ביכורים לא שלי – אביבה, אמו של ארז פלקסר ז”ל – אלא של הרבה סופרים מתחילים, שסבבו את בני ארז מקורס טייס ועד אחרית ימיו בגיל שלושים ואחד וחצי. אני רק ליקטתי את הסיפורים הקטנים שלהם בספר ולכן שמי איננו מתנוסס על כריכת הספר.זה לא ספר על מוות ואבל; זהו ספר על צעיר בן שלושים ואחת וחצי, שהיה תאב חיים, בלע את החיים וחגג את החיים עם חדוות עשייה, בצנעה ובסקרנות אין קץ.דרכו של ארז -“” – יכולה לשמש השראה לצעירים רבים לאופן שבו אפשר למצות את החיים במלואם, כי אין לדעת כמה החיים נקצבו לאדם…כתבה חברה ש”ארז ידע להעריך את הדבר היחיד שאי אפשר להרוויח ורובנו חוטאים בבזבוזו – זמן…ומההערכה הזו בא לו הכוח לקום בחמש בבקר לגלוש בים לפני שיצא לצבא, לוותר על השלמת שעות שינה וצפייה בטלוויזיה, כדי לטייל בטבע ולסחוף אחרים אחריו. ובעיקר נתן מעצמו לכולם בכל זמן נתון למרות העומס ותמיד עם רצון ללמוד, להתפתח ולהספיק כל מה שאפשר.”כתב חבר מקורס טייס “ארז כרגיל היה שקט מאד, ואנחנו שכבר הכרנו אותו היטב, ידענו מה מסתתר מאחורי החזות השקטה. ידענו שמדובר בבחור מבריק ומצחיק שיודע להיות אסרטיבי ולהוביל כשצריך, אבל כנראה התמונה הזאת לא הייתה ברורה לצוות המפקדים. מול עיניהם הצטייר אני מניח, בחור גמלוני, שהמדים והכובע נחו עליו בצורה מרושלת שמסביבו תמיד לחש וצחקוקים. הם החליטו לבחון את הפער המוזר ע”י האתגר המשמעותי ביותר שיכלו לתת לחניך באותו שלב…”ארז לא נפל בקרב, לא נהרג בפיגוע או בתאונת דרכים, לא מת ממחלה. הוא נפל “מחוץ לזמן” כטייס במילואים במסוק קרב קוברה אשר התרסק ב- 12.3.2013, חמש דקות לפני סיום אימון שגרתי בשעה אחת בבקר.אל תשכחו את . אל תשכחו שהיה צעיר, שיכול היה לעשות בעולם רק טוב.