אבן פרא, עשב בר

“אין לי בשורות גדולותלעולם.אין לי תגליות מרעישות,שישנו את פני האנושות ואפילו פני אנוש אחד.אין לי רעיון מהפכני שיטביע  את חותמו.יש לי רק את הדיאלוג שליעם עצמיבין המיליםבין השורות”.אימהות, אהבה, כאב, אובדן, לבטים ותקווה, משמעות הקיום ומהות החיים והמוות – תמונות מחיי המחברת עוטות מילים. מחשבות, רגשות ותובנות מתעצבים בפשטות לכדי שירים קצרים, שכל אחד יוכל למצוא בהם את עצמו. גם אירועי היום-יום הקטנים ביותר מוצאים משמעות באסופת שירים זו, ובכתיבה נוגה ונוגעת מערסלים את הלב. עצב ושמחה משמשים בערבוביה בקשת הרגשות של מהותנו האנושית, ובכתיבתה העשירה והישירה, נטולת המחסומים והיומרות, מצליחה המחברת לבטא אותם ביתר שאת ובכנות חסרת פשרות. זו שירתה של איריס לאופר, רבת הרבדים והצבעים, המביטה בעולם בעיניים פקוחות, ללא עכבות וללא מעצורים, ומגישה לנו מסע מילולי אל נבכי הנשמה.