ארזת לבד

אני‭ ‬הולך‭ ‬למות,‭ ‬חשב‭ ‬אלכס.‭ ‬וזה‭ ‬אסון‭ ‬שאיש‭ ‬מלבדי‭ ‬אינו‭ ‬יודע‭ ‬לשער את‭ ‬היקפו‭.‬אלכס‭ ‬סובל‭ ‬ממחלה‭ ‬סופנית‭ ,‬ומחליט‭ ‬לסיים‭ ‬את‭ ‬חייו‭ .‬המוות‭ ‬המתקרב‭ ‬מבדיל‭ ‬אותו‭ ‬בידיעה‭ ‬שקטה‭ ‬מסובביו,‭ ‬החיים‭ ‬כאילו‭ ‬אינם‭ ‬יודעים‭ ‬שיום‭ ‬אחד‭ ‬ימותו.‭ ‬המוות‭ ‬מצווה‭ ‬בדידות‭ ‬ושתיקה,‭ ‬אבל‭ ‬החיים‭ ‬אינם‭ ‬מכבדים‭ ‬את‭ ‬הצו‭ ‬הזה:‭ ‬אהוביו‭ ‬של‭ ‬אלכס‭ ‬משיקים‭ ‬לימיו‭ ‬האחרונים‭ ‬בתערובת‭ ‬של‭ ‬כאב‭ ‬ומבוכה,‭ ‬ודרכו‭ ‬אל‭ ‬המטוס‭ ‬לשווייץ‭ ‬מתפתלת‭ ‬בשביליהם‭ ‬של‭ ‬חיים‭ ‬שיימשכו‭ ‬אחריו.‭ ‬אוהביו‭ ‬אינם‭ ‬יכולים‭ ‬להפר‭ ‬את‭ ‬בדידותו,‭ ‬אבל‭ ‬הם‭ ‬נוגעים‭ ‬בגבולותיה‭ ‬ומשהו‭ ‬בעולמם‭ ‬נרעד.‭ ‬סיפורי‭ ‬חייו‭ ‬נשזרים‭ ‬בחיי‭ ‬אחרים:‭ ‬חברים,‭ ‬אהובות,‭ ‬עוברי‭ ‬אורח‭ ‬ובעלי‭ ‬חיים‭ ‬מזדמנים‭ ‬אחרים‭.‬בינתיים‭ ‬סובבים‭ ‬הלוויינים‭ ‬בשמיים. ‬על‭ ‬הקרקע‭ ‬שוקדים‭ ‬פיזיקאים‭ ‬על‭ ‬ניסוי‭ ‬שאפתני,‭ ‬שתוצאותיו‭ ‬יטרפו‭ ‬את‭ ‬כל‭ ‬הסיפורים. ‬ובתווך‭ ‬נקווים‭ ‬החיים‭ ‬טיפה‭ ‬אחר‭ ‬טיפה‭.‬כך,‭ ‬בין‭ ‬המלמול‭ ‬הרוחש‭ ‬בירכתי‭ ‬התודעה‭ ‬לבין‭ ‬תנועת‭ ‬הכוכבים‭ ‬במסילתם,‭ ‬מגולל‭ ‬אסף‭ ‬שור‭ ‬סיפור‭ ‬מלא‭ ‬יופי‭ ‬ושמחה‭ ‬שקטה‭.‬כתיבתו‭ ‬של‭ ‬אסף‭ ‬שור,‭ ‬זוכה‭ ‬פרס‭ ‬ברנשטיין‭ ‬ופרס‭ ‬לוי‭ ‬אשכול,‭ ‬מעידה‭ ‬על‭ ‬העולם‭ ‬ועל‭ ‬המעשה‭ ‬הספרותי‭ ‬בחריפות‭ ‬ובהומור‭ ‬דק. ‬שניים‭ ‬מספריו‭ ‬הקודמים, 'כה‭ ‬אמר‭ ‬וינסנט, החתול‭ ‬הטיפש'‭' ‬ו‭'‬למה‭ ‬דג‭ ‬ציפור', יצאו‭ ‬גם‭ ‬הם‭ ‬בהוצאת‭ ‬כתר‭ ‬וזכו‭ ‬לשבחי‭ ‬הביקורת‭.‬ זהו‭ ‬ספרו‭ ‬השישי‭.‬