אדמה אדמתי, ארצי ארצי : לשון ומגדר בשירה העברית המודרנית

האם יש הבדל בין שירים שכתבו נשים לשירים שכתבו גברים? ספרה של דן בשאלה האם קיימים הבדלים מגדריים בלשון השירה בדור של שלונסקי בהתבסס על מחקר  שבו נבחרו שישה משוררים – מחציתם גברים ומחציתם נשים. השירים שנבדקו היו שירים ליריים שכתבו המשוררים אברהם שלונסקי, נתן אלתרמן ואלכסנדר פן, לצד המשוררות בנות דורם: לאה גולדברג, יוכבד בת מרים וזלדה.המחקר העלה שלושה קווי לשון סגנוניים התואמים את ההתייחסות הסטריאוטיפית של אותו דור לבני שני המינים. בהשוואה בין מאפיינים אלה לאותם מאפיינים בשירי משוררים צעירים יותר, שכתבו את שיריהם ארבעים שנה מאוחר יותר, נמצא שההבדלים בין כתיבת הגברים לכתיבת הנשים היטשטשו. המחברת מראה שהסיבה לכך נובעת מהשינויים החברתיים-תרבותיים שעברה החברה הישראלית בעקבות המפנה הפמיניסטי והשינוי שחל במעמד האישה בעקבותיו. בשל מעמדה הנחות של האישה בדור של שלונסקי הרגישו המשוררות שהן חייבות לכתוב כמצופה מהן כנשים, כדי שלא יודרו מהקהילה הספרותית. לעומתן, הגברים שלא רצו לשוות לשיריהם אופי של שירה נשית, ביטאו את הריגושיות של השיר הלירי בדרך אחרת – חדשנית יותר. בינתיים עברה החברה הישראלית שינויים ותמורות שהבולט שבהם הוא המהפכה הפמיניסטית. שינויים אלה נתנו את אותותיהם גם בתחום היצירה והתרבות, והמשוררים הצעירים החלו לכתוב את שיריהם לא בדרך הסטריאוטיפית המקובלת. המשוררות הצעירות כבר אינן כותבות כפי שמצפים מכתיבה נשית, והמשוררים הצעירים אינם חוששים עוד לתדמיתם הגברית ומשלבים בשיריהם סממני כתיבה שאפיינו בעבר רק כתיבה נשית.ד"ר בת-ציון ימיני היא חוקרת סגנון, מרצה במכללת אשקלון ובמכללת תלפיות, עורכת לשונית ומחברת ספרי לימוד בלשון ובהבעה.