האל שהכזיב הוא אתה

וּמִישֶׁהִי אָמְרָה,"בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁשָּׁתִיתִי — הָיִיתִי בַּת 21".הִיא אָמְרָה אֶת זֶה בָּעֲבוֹדָה מוּל שֻׁלְחָןשֶׁיָּשְׁבוּ סְבִיבוֹ 15 גְּבָרִים וְנָשִׁים,אוֹכְלִים אֶת הַצָּהֳרַיִם שֶׁלָּהֶםבָּעֲבוֹדָה.אָמַרְתִּי "עַד שֶׁהָיִיתִי בֶּן 21 הִסְפַּקְתִּי לִקְבֹּר אָדָם".בספרו "" עובר דרך תחנות חיי היום־יום — התור בסופרמרקט, ההמתנה בתחנת האוטובוס, ארוחת הצהריים בעבודה — ושם הוא מוצא שירה. בישירות לא מתחנפת הוא חושף את השלד שמתחת למבנה השגרה. שיריו של אלי שמואלי פורסמו בכתב העת מאזניים, בעיתון הארץ ובמגזין העוקץ. זהו ספרו השני. קדם לו הרומן "אישוליים" (סדרת "מלח מים", הוצאת פרדס, 2015), שזכה בפרס "עם הספר" מטעם קרן רבינוביץ', בפרס משרד התרבות להוצאת ספר ביכורים, במענק קרן י"ל גולדברג של הקרן הקיימת ובפרס תכנית הסופרים "פרדס" של הספריה הלאומית.