היא אתה עכשיו

מְנַשֶּׁקֶת אַתְּ מְבַקֶּשֶׁת אֶת טַעַם בְּשָׂרוֹ הַצָּעִיר וְכָל הַגּוּפִים נְסוֹגִים וְכָלהַגְּבָרִים שֶׁאָהַבְתְּ בּוֹגְדִים בָּךְ עִם מָוֶת גְּבֶרֶת חַיִּים הֲרֵי הַדָּם הַזֶּה שֶׁאַתְּמַשְׁאִירָה בַּתַּחְתּוֹנִים בְּכָל אַזְכָּרָה, בְּכָל יוֹם זִכָּרוֹן מַמְלַכְתִּי מַחְזוֹר הַגּוּףאוֹחֵז בֶּעָקֵב מַחְזוֹר הַיָּמִים אַתְּ לֹא רוֹצָה כְּלוּם, תּוֹדָה, לֹא, אַתְּ לֹאצמְאֵָהבקול עז, חושני ושוקק חיים, איה אליה כותבת שירים מלב משפחה שחלל נפער בקרבה. שירים שקורמים גידים ונימים לבשר פצוע, מסרבים לפיתויי הדממה, ומישירים מבט כאוב ופקוח אל הריקוּת והגעגוע, התאווה והאימה.   אלה דברי אסונות. השירה של איה אליה מבקשת להרים שפה שנפלה, לעטוף לשון בלשון שרירית וחמה ונוטפת. היא נכתבת על גבול המדבר, על קרקע סדוקה, בבית שבור, ומולידה שירים רטובים, הולמים, פועמים בקצב התשוקה והצער., ילידת ערד. במאית הסרט התיעודי "דפיקה בדלת", עורכת, בוגרת התואר השני בספרות וכתיבה יוצרת של אוניברסיטת תל אביב.