דולפינים בקריית גת : סיפורים

"כשנעצרה המונית ברמזור נדדו עיניה של אמירה אל רנו חבוטה שעמדה לצִדּם, והיא נדרכה כשהבחינה על אחוריה של המכונית הזו בסטיקר עליו נכתב בתכול עז יוחזר הים ליבשה. בפליאה הביטה בנהג: גבר מקריח, צנום, מכונס בין כתפיו כאילו מתגונן ממכה שצפויה לנחות עליו בכל רגע ובה בעת כבר מובס מכוח ההכרה בכך שככל שיתכונן אליה עתידה המכה הזו להפתיע ולהצמית אותו. את פניו של האיש לא יכלה אמירה לראות, אבל התנוחה הזו הייתה מוכרת לה עד להביך. עוד פליט מממלכת הכוזרים, חשבה, וכמעט שלחה יד אל הכפתור החשמלי שיפתח את החלון לצִדּה כדי לקרוא אליו, אפילו לשלוח יד מעבר לאוויר שההביל ביניהם, אבל לא ידעה איך וכבר לא היה למי מפני שבינתיים התחלף הרמזור ומכוניתו של האיש חצתה באחת את הסמבטיון השוצף של שדרות הנביאים ונעלמה."(מתוך "כאב")קובץ סיפורים קצרים שגיבוריו שולחים יד אל זולתם, ולעיתים מתרחשת נגיעה במקומות לא צפויים. רבים מהם מספרים סיפור זה לזה, או לעצמם; לפחות מנסים לספר. וכולם, בדרך זו או אחרת, כמהים למישהו או למשהו אחר, שלפעמים הוא חסר־שם ולפעמים אפשר לקרוא לו דולפין.הספר זכה בפרס אס"י (איגוד סופרי ישראל), פרס שרת התרבות לספר ביכורים, וזיכה את המחברת במילגת "פרדס" לסופרים מטעם הספריה הלאומית. מנימוקי השופטים לפרס אס"י:"כתיבתה של מרתקת בזכות העיצוב הפסיכולוגי של הדמויות בסיפוריה, והתבוננותה בחייהם של צעירים בישראל העכשווית, ובזכות הסגנון הנקי והמדויק של כתיבתה."מנימוקי ועדת השיפוט למלגת פרדס, בראשות :"הסיפורים הכלולים בספר עוסקים כולם במורכבות היחס שבין אדם לזולתו. הרגישות האנושית המתגלה בספר זה והלשון הצלולה, הדייקנית והמאופקת הן עיקר כוחו המרשים של הספר הזה."