ובו מכתב האם

באוקטובר 1925 הגיע המשורר באונייה לארץ ישראל והשתקע בתל אביב. אמו, אביו ואחיו, שנשארו בפולין, שלחו אליו מכתבים ברצף מאז ועד 1941, השנה שבה נספו בשואה. המכתבים האלה היו יקרים מאוד לישורון, הוא שמר אותם במגירת שולחנו וקרא בהם שוב ושוב, אבל מן המפורסמות הוא שמיעט לענות עליהם. "לא יכולתי לכתוב להם, הייתי אדם הרוס," הסביר את שתיקתו. ואולם שתיקה זו לא היתה מלאה. לאמיתו של דבר, המכתבים זכו למענה – בשירתו של ישורון – והדיאלוג עִמם אף היה ליסוד מהותי ביצירתו. ספר זה מציג לראשונה את המכתבים האלה במקור היידי ובתרגום לעברית, ובוחן את הזיקה הישירה ביניהם ובין שירי הספר (1964), יצירה שהיתה לנקודת מפנה בשירת ישורון ותפסה מקום מרכזי במיתוס שנרקם סביבו.שירי מובאים כאן במלואם, לצד מכתבי הארכיון ובליווי אחרית דבר מפורטת ומאירת עיניים מאת חוקר הספרות יעקב הרשקוביץ. בכך, מציע מפתח נוסף לקריאה ביצירתו של אחד מגדולי המשוררים העברים של המאה העשרים, ולהבנת פואטיקת השבר והאיחוי העומדת ביסודה.