קלייר, את המזוזה שלי

התקופה היא מלחמת העולם השנייה. בצפון אפריקה מתחולל קרב מכריע בין פילדמרשל רומל הגרמני לבין הגנרל הבריטי מונטגומרי על השליטה בצפון אפריקה ובמזרח התיכון. לחג’ אמין אלחוסייני הובטח שפלסטין - ישראל תינתן לערבים.  ביישוב היהודי בארץ מחוללים הערבים התקפות אכזריות ופרעות כלפי היהודים. בחג השבועות 1941 בוצע פוגרום ביהודי בגדאד, המכונה “פרהוד“, שבו נרצחו 180 איש ואלפים נפצעו. בין הנרצחים סבא ג’ק, סבה האהוב של משפחת דלאלל העשירה והמכובדת. הנכד אלבר דלאלל, עילוי, בוגר תיכון, שהתקבל לאוניברסיטת אוקספורד שבאנגליה, נשבע לנקום. אלבר מצטרף לתנועת הנוער החלוץ – המחתרת הציונית. ערב בריחתו מבגדד לישראל הוא מבקש מבת דודו, קלייר, כי רק למחרת היום, לאחר עזיבתו, תודיע להורים על בריחתו. קלייר מאיימת עליו שאם יעזוב בלעדיה היא תתאבד, כי היא אוהבת אותו ואין לה טעם בחיים בלעדיו. השניים בורחים בעזרת המחתרת הציונית. חלומם – להתחתן בקיבוץ בישראל. הם עוברים מסע ארוך וקשה, רווי תלאות, שוד ואונס עד שהם מגיעים ליעד הנכסף, אולם גם בקיבוץ הם נאלצים להתמודד עם מכשולי תרבות, שפה, גזענות וחשדות. בה בעת מצטרף אלבר בחשאי לאצ“ל, לוקח חלק בכיבוש יפו ואף נפצע. דבר העורכת, גילי תל אורן: בסיפור זה עוברים בני זוג מסע בלתי ייאמן, מתרבות לתרבות, משפה לשפה, מחיק ההורים אל הבדידות והזרות, וכל העת האהבה ביניהם מתעצמת, גוברת ומנצחת את כל האתגרים. הספר ספוג באווירה החלוצית שליוותה את קום המדינה, ושפתו העשירה והססגונית שובה לב וממכרת. ההתרחשות ההיסטורית וגיבוריה שזורים בחלקם בדמיונו העשיר של המחבר.