שמונים

וְאֵין לִי יוֹתֵר חֶרְפָּה לְהוֹלִיךְוְלֹא בּוּשָׁה לְהַרְאוֹת פָּנַי בָּרַבִּיםחֲטָאַי כְּבָר מִזְּמַן כַּשֶּׁלֶג הִלְבִּינוּהוֹדֵיתִי וְעָזַבְתִּי וְרֻחַמְתִּיאֲנִי סְדִינַת כֻּתְנָה צְחֹרָהמְקֻפֶּלֶת בָּאָרוֹןהַזְּמַן אֵינוֹ עוֹבֵרוְיֵשׁ לִי פַנְטַזְיוֹתעַל כִּתְמֵידָּם אוֹ יַיִןזֶרַע אוֹ קִיאוְאִם לֹא מוּטָב תַּעֲשׂוּ מִמֶּנִּיתַּכְרִיךְ.בספר שיריה הרביעי, מפרקת לגורמים את כל מה שהחברה חושבת על זיקנה ועל הזקנים החיים בה. בשפה פיוטית ועשירה, היא מנסחת את הכאב, התשוקה, חשבון הנפש ואהבת הטבע שלה. יעל אינה נרתעת מעיסוק בנושא שנחשב לטאבו בתרבות שמקדשת עלומים, ומפליאה לעשות זאת באומץ, בהומור ובכנות. זהו קול נדיר שחשוב שיישמע בשירה העברית.