עד שאבא יחזור

״ השוטרים אמרו לי לעמוד באמצע החדר לפני שולחן כתיבה גדול. הם התיישבו משני צדי השולחן ולא הסירו ממני את מבטם. אחרי כמה דקות הם פנו אלי. שאלו אותי בגרמנית את כל השאלות שסבא ואמא הכינו אותי לענות עליהן. זה היה מפחיד, כמו בחינה קשה בבית הספר, כשהמחנך והמנהל שואלים אותך שאלות מכשילות ומחכים שתשגה. הכי קשה היה לי לקרוא לאחותי בשם אחר. הרגליים שלי התחילו לרעוד...״  בגיל שמונה מתחיל רוֹבּי את מסע הבריחה שלו ממולדתו, שנכבשה על ידי הנאצים. הוא עובר לבדו מעיר לעיר, ממשפחה למשפחה, ובכל מחבוא נאלץ להסתגל לשֵם אחר, ללמוד חוקים חדשים כדי להציל את עצמו, ולשכוח את כל מה שידע קודם לכן. "ילדים לומדים מהר ושוכחים מהר" — כך אומרים לו כולם. האם זה באמת נכון? האם כדי לשרוד ישכח רובי גם את אבא שלו, או את וֶרָה — הנערה שמצאה חן בעיניו כל כך? , ספרה הראשון לנוער של הסופרת יהודית רותם, מבוסס על סיפורו האמיתי של בן זוגה, הסופר משה בר־יודא, שברח בילדותו מצ'כוסלובקיה לשעבר ועלה לבדו לישראל. בשפתה העשירה והמרתקת מגוללת רותם את סיפורו של משה הנער, שבמהלך מסע ההצלה שלו, בתוך מציאות מפורקת ואכזרית, עובר גם מסע של התבגרות.  מספריה של יהודית רותם: "אהבתי כל כך", "על משכבם בלילות", "מתי תבוא אלי", ולילדים — "אפשר לספר זאת גם ככה".