כפירה

"כמעט וכבר נואשתי", אומרת שִׁפְרָה המיילדת בעומדה אל מול שניים שבאו  לבית-לחם לחקור מה גרם להורדוס לבצע את הפשע הנורא מכל: "רצח החפים מפשע". ובאנחת רווחה היא מוסיפה: "והנה באתם". כך נחשפים החוקרים לאמת מדממת ששמורה היתה אצלה שלושים שנה. מרתא, אחייניתה של מריה מגדלנה. שואלת באיגרת שהיא מפנה אל גרגוריוס הגדול, במפגיע, למה הֵרָע לדודתהּ, מריה מגדלנה? למה שינה את דמותה - כפי שהיא מצטיירת בכתובים - וְהָפָכָה לדמות מופקרת ורבת חטאים? היא מציעה לו להודות בטעותו, שהרי גם אפיפיורים טועים. אלו הן שתיים מן הדמויות הנזכרות בספר מרתק זה על הנצרות. הדמות השלישית והחשובה ביותר היא דמותו של ישו; מיהו ישו?  כיצד נתעצבה דמותו? האם הוא אלהים או רק בנו של אלהים? מאחורי המילים ניכר המון ידע, המתבטא, בין היתר, בריבוי הציטוטים מן   "הברית-החדשה" ו"הברית הישנה", נושא מחקריו של המחבר על הנצרות ועל אמונה דתית בכלל. נולד בחיפה.  ב, חוקר המחבר את אמיתות הפרשנות של כתבי הקֹדש, בשפה רהוטה ובדרך מרתקת. ”A fascinating survey of religious beliefs”, Grady Harp, New York.