דיונות החול של פריז : רומן

"בפעם הראשונה שהתוודע אל קיומה של אָנָאִיס, אלבֶּר לא ראה את פניה, ולא את גופה. בפעם הראשונה היא היתה רק קול. בפעם הראשונה, ההיא, שתיחרת בזיכרונו בבהירות, רק שמע את קולה והזדקף במיטתו מבועת מתשוקה פתאומית, והקשיב לאנקות האהבה שלה.אההה—והיה שקט."אלבר, צעיר יהודי אלג'ירי שעזב את משפחתו ואת אהבת נעוריו, מריז, בא לעבוד בחנותו של דודו בפריז. לילה אחד עולות אנקות אהבה באוויר הערב וחודרות אל מקום משכבו ומעוררות בו תשוקה מצמררת. לאן יוליך את תשוקתו? האם יצליח למצוא את הבחורה שקולה נשַק לבדידותו ומאז אינו נותן לו מנוח?בד בבד, ברגישות יוצאת דופן ובלשון מאופקת ועזה כאחת, נפרשת בספר מורכבות חייהם ומידת פגיעותם של המהגרים בפריז, והולך ומתברר טיבם של החיים התלושים שאלבר חי, מחוץ לשפתו ומחוץ לעולמו המוכר, נע בין ייאוש שקט לבין תקווה זהירה. וכשנדמה לו שחלקי התצרף של חייו נופלים למקומם הנכון והוא מתחיל להתאהב בחייו החדשים ומתחיל לפצח את 'המקומיוּת' על גווניה, מתרחש רצח אקראי שמערער את עולמו ומביא אותו אל סף הגירוש. הוא ספרה השני של . ספרה הראשון, , (הוצאת הקיבוץ המאוחד וקסת) קצר שבחים רבים והיה בין המועמדים הסופיים לפרס ספיר לספר ביכורים (2008). זכתה בפרס הראשון בתחרות הבינלאומית לסיפורים קצרים מאגן הים התיכון בצרפת ובפרסים ספרותיים בארץ.מן הביקורות על אמסטֶל:"עושר לשוני נדיר מצאתי בסיפור אמסטֶל. קראתי את הסיפור ונרעשתי, שעוד יש כותבים שיודעים לבנות משפט תומאס-מאני מלא פרטים וניצוצות... זהו סיפור קלאסי לגמרי, בלי שום צרימה... אחרי קריאתו אי אפשר לקרוא זמן מה שום דבר אחר." (בני ציפר, הארץ)"מורכב ומרתק... משרטט ברגישות מעוררת הערצה תמונות מגוונות של דמויות הנבדלות זו מזו... אך הן כולן מצטיינות בקול הצלול והברור שבו הן מגוללות את סיפוריהן." (ענבל מלכה, )"ספר יפה להפליא... מתוך תהומות הכאב מפציעה מול עיני הקורא קשת מילולית עדינה ועתירת ניואנסים... המתכתבת עם יצירות מן הספרות הקלאסית. גם הבחירה לגעת בו זמנית הן בנימיה הכואבים והמחוספסים של המציאות הישראלית... והן בקפליה הענוגים והקלאסיים של השמלה האירופית-ספרותית... מרתקת ביותר." (דפנה שחורי, תל אביב)"כל ציטוט יעשה עוול לעדינות שבה נגיעות לא מורגשות מהולות בסיפור...  (עדנה שמש) מבינה את המדיום שבו היא פועלת... וכותבת טקסט נושם. משום כך היא ראויה לתשומת לב." (אריק גלסנר, מעריב("התפקיד בכמעט עלילתי שמשחקת הלשון בסיפורים של שמש, מתגבשים למעין מראה של המציאות שבה אנו חיים: מקום שבו השפה המדוברת היא תמיד אלימה... מהלכת על סף קניבליזם." (יוני ליבנה, ידיעות אחרונות(כתוב מהקישקע... עדנה שמש עושה נפלאות עם העברית... עושה איתה אהבה." (שולה פרומר, ידיעות רחובות(