סיפורי מארי דה פראנס

אבירים מצודדים, עלמות ענוגות, סניורים רכושניים, מלכים מאוהבים, מלכות נקמניות, אנשי־זאב נבגדים ובעלי־כנף המצפינים את סוד האוהבים בין חומות הסוגרות על טירות נישאות. כל אלה שזורים ב־12 סיפורי הרפתקה קצרים (במקור: ליי ברטוני) שחיברה מארי דה פראנס, ראשונת המשוררות הצרפתיות במאה ה־12. וכשם שזהותם של כמה מגיבורי סיפוריה נותרת עלומה, כך גם זהותה של מארי לוטה בערפל. שמה לא מופיע במסמכים רשמיים, אף שידוע שגדלה והתחנכה כבת אצולה בחצר המלך הנרי ה־II פלנטג׳נט ורעייתו, המלכה אליאנור מאקווטניה. בסיפורים הניחה מארי את היסודות לסגנון סיפורי חדש שלא היה כמותו לפניה, מלאכת מחשבת של הרכבה ספרותית. סיפורים שמבחינת צורתם מובאים כפרוזה שקולה ומחורזת, ומבחינת תוכנם דומים לרומן הספרותי. הסיפורים בספר מובאים לקורא העברי בתרגום בעברית מודרנית, מתוך הקפדה על רוח היצירה והקצב הדינמי של סיפור ההרפתקה, כפי שיש להניח שהושמע בחצרות המלכים בזמנה. כמו כן, לספר מצורף חידוש עולמי. ידוע שהסיפורים הברטוניים דוקלמו בחצרות המלכים בזמנה של מארי בליווי נגינה. אלא שלא נותר להם כל רישום מוזיקלי. כדי לאפשר לקורא בן זמננו לקבל מושג כיצד (על פי השערת מומחים) הם נשמעו, מצורפים תווים ולינקים להאזנה לשתי יצירות מקוריות שהלחינה המוזיקאית מישל ל׳ אוקונור, המתמחה בשירת ימי הביניים. הקומפוזיציות כוללות דקלום ושירה בליווי כלי נגינה מדיאבליים אותנטיים. לסיפורים מצורפים פרקי עיון ופרשנות אשר מתמודדים עם אתגר חלוף העתים. המאה ה־12 שבה הם נכתבו זכורה בדברי ימי־העולם כתקופה פוליטית ותרבותית סוערת במיוחד. הפרקים המבארים מחזירים לטקסט שניתק ממחברו את הקשריו ההיסטוריים והתרבותיים ומאפשרים קריאה עדכנית לפירוש המשתנה.