מכתבים מאמא

אמא של חלתה בסרטן סופני כשגוון היתה בסך הכול בת שלוש. היא סירבה להיכנע וכנגד כל הסיכויים המשיכה לחיות עוד שמונה שנים. בזמן הזה, בשקט ובסבלנות, היא מילאה קופסה אחת ובה מכתבים ומתנות לכל אבן דרך חשובה בחיי בתה, עד גיל שלושים: ימי ההולדת, שנות ההתבגרות, קבלת רישיון הנהיגה, סיום הלימודים. היא ידעה שלא תוכל להיות שם בגופה — אז דאגה להיות שם בנפשה. שני עשורים לאחר מותה, אמה של גוון הצליחה להמשיך לנהל שיחה מתמשכת עם בתה גם כשכבר לא היתה לצדה. היום, כשגוון עצמה כבר בשנות השלושים לחייה, שלוש מתנות אחרונות נותרו סגורות: לכבוד האירוסים, לכבוד הנישואים ולכבוד התינוק הראשון. הוא זיכרון מופלא, כן ונוגע ללב, על שיחה שנמשכת מעבר למוות ועל אישה אחת שלא הפסיקה להיות אֵם. זהו סיפור על ילדות בתוך צל של אובדן, על התמודדות עם כאב ושבר, על אור שנשמר בתוך המילים. סיפור על משפחות, על מורשת, ועל אהבה שנשארת — וממשיכה ללוות, לחבק, ולרפא. כמו שאמה כתבה "אהבה חזקה יותר ממוות". היא בוגרת תואר ראשון בתיאטרון ובלשנות מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי, ותואר שני במשחק מאוניברסיטת בראון ותיאטרון טריניטי. היא כתבה ארבעה מחזות."ספר ביכורים עוצר נשימה על ההתמודדות עם מותה של אם... הרהור יפהפה ורחב לב על שכול ומשפחה." – "כשהאבל שלה משנה צורה עם השנים, קינגסטון מלמדת אותנו דבר חיוני על הדרך לאסוף, לשמור ולטפח זיכרונות של אהובים לאורך החיים". –